שטוסל נ' שטייסל - פסקדין

החלטה

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ בן שלו אשר דחתה בקשה בטענת פרעתי שהגש המערער.

המדובר בתיק שנפתח למימוש משכנתה בגין הלוואה שקיבל המערער מקרוב משפחתו בשם לפקוביץ שהמחה את זכויותיו כלפי המערער למשיב.

הבקשה כללה מספר מרכיבים ואילו הם:

1. המשיב הגיש תביעה בה טען כי החוב כלפיו הוא 500,000 ₪ לפיכך הוא לא יכול לטעון שהחוב גבוה יותר.

2. יש לקזז מסכום החוב 75,000 ₪ בגין מכונית ומזגן שהיו בבעלותו ונלקחו על ידי המשיב.

3. יש לקזז מהחוב סך של 45,600 $ בגין כך שהמשיב מתגורר בדירה נשוא המשכנתה ללא תשלום.

4. אין מקום לחייב בריבית בגין ההלוואה נשוא התביעה.

כב' הרשם דחה את הבקשה מהנימוקים דלקמן:

1. אין בתביעה שהגיש המשיב כדי לקבוע את מלוא סכום החוב של המערער כלפיו. אדם יכול לפעול במקביל למימוש משכנתה ולגביית החוב כלפיו בדרך של תביעה. המערער בפירוש ציין שהוא מגביל את סכום התביעה בשל שיקולי אגרה. לפיכך, אין מקום לקבוע שהסכום שלגביו הוגשה התביעה הוא מלוא סכום החוב.

2. לרשם ההוצל"פ אין סמכות לדון בטענות קיזוז שנויות במחלוקת. רשם ההוצל"פ רשאי לדין בטענת קיזוז רק אם היא לא שנויה במחלוקת כגון שהיא נקבעה בפסה"ד או שהזוכה הודה במפורש בקיומה. בנדון דנן אין מדובר בקיזוז סכום כאלה לכן אין לרשם ההוצל"פ סמכות לדון בהם.

3. חיובי הרבית נקבעו בפסה"ד שאושר בערעור ורשם ההוצל"פ לא מוסמך להתערב או לשנות החלטות אלה.

לאור כל האמור דחה כב' הרשם את הבקשה בטענת פרעתי וחייב בהוצאות.

המערער טוען כי אמנם תחילה הוגשה התביעה על הסכום האמור להישאר לאחר מימוש המשכנתה ואולם תוך כדי בירורה שינה המשיב חזית ולכן פסה"ד של ביהמ"ש שקבע את גובה החוב של 500,000 ₪ מתייחס לחוב כולו.

עוד טען המערער כי המשיב הודה שהוא מתגורר בדירה ללא תשלום לכן יש לקזז את דמי השימוש. מדובר לטענתו בטענת קיזוז מוכחת שממילא רשם ההוצל"פ יצטרך לדון בה במסגרת דמי השכירות הראויים לדירה לפיכך יש לקזז 4% לשנה משווי הדירה (זאת בגדר ידיעה שיפוטית).

המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה מנימוקיו של כב' הרשם. לדבריו המערער מתעלם מחיובי הריבית שמגיעים לסכומים גבוהים ומנסה לטעון לחוב של כ- 41,000 $ בלבד. המשיב מסכים לתשלומים שלפי דברי המערער בוצעו עד פתיחת התיק. לדבריו, תשלומים אלה הופחתו עוד לפני פתיחת התיק. החוב בתיק היום הוא לאחר ניכוי כל התשלומים שבוצעו.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה שיש לדחות את הערעור.

לא מצאתי שיש מקום להתערב באף לא אחת מקביעותיו של כב' הרשם. עיון בתביעה שהגיש המשיב ושקבעה חוב של 500,000 ₪ מגלה שמדובר במפורש בסכום שהוגבל ושהוא מעבר לסכום החוב שיגבה, ככל שיגבה, במסגרת מימוש המשכנתה. ביהמ"ש קבע כי אין מניעה להגיש תביעה בנוסף למימוש ובלבד שלא תהיה גביה כפולה ואולם אין בקביעת הסכום בפסה"ד כדי ללמד שזהו החוב כולו.

צדק כב' הרשם בקובעו כי רשם ההוצל"פ מוסמך לדון רק בזכות קיזוז קיימת ולא בזכות קיזוז נטענת. כל טענות הקיזוז של המערער אינן מוסכמות בחלקן הסכום לא מוסכם ובחלקן עצם הזכות לקיזוז לא מוסכמת לפיכך אין מקום לטענת הקיזוז.

גם לענין הריבית צדק כב' הרשם בקובעו שעצם חיוב ההלוואה נשוא המשכנתה בריבית נקבעה על ידי ביהמ"ש ולפיכך אין לכב' הרשם סמכות לדון בשאלה זו.