שחרור נאשם בעבירות בטחוניות בערבות - פסקדין

לפניי ערר התביעה הצבאית על החלטת בימ"ש הצבאי בשומרון לשחרר את המשיב, תמורת הפקדת ערובה כספית במזומן בסך 10,000 ש"ח.

בקצרה ייאמר, כי כתב האישום אשר הוגש נגד המשיב מחזיק שלוש עבירות. בראשונה ביקשה התביעה הצבאית לייחס למשיב חברות בארגון החמא"ס, ואילו בשנייה ייחסה התביעה למשיב עבירה שעניינה ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת. כתב האישום נחתם בעבירה שעניינה החזקת אמל"ח ובכך כי רכש המשיב כלי נשק מאולתר בחודש פברואר 2007.

ביהמ"ש אשר עיין ובחן את חומר הראיות שבתיק, הגיע למסקנה כי אין כל ראיה לכאורית אשר יש בה כדי לבסס את בקשת התביעה הצבאית למעצר עד תום ההליכים. "לא מצאתי ראייה לכאורה לביסוס הבקשה המונחת בפניי בטענה הראשונה של חברות. מכללה ברור כי אין שום ראייה על ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת" , כך קבע ביהמ"ש בהחלטתו, הוא הדיןבאשר לפרט האישום השלישי, אשר אף לגביו קבע ביהמ"ש כי אין בחומר שלפניו כל ראייה לכאורית היכולה להצדיק בשלב זה מעצר עד תום ההליכים.

לא כך סברה התביעה הצבאית.

בטיעוניה בכתב ובע"פ פרשה התביעה את משנתה, תוך הדגשת התשתית הראייתית הלכאורית בתיק. בנסיבות אלו קבעה התביעה הצבאית, כי מתקיימות עילות המעצר ומכאן הצורך להורות על מעצרו של המשיב לאלתר.

בחנתי את התשתית הראייתית בתיק, עמדתי על ניתוחן, הן ע"י בימ"ש קמא והן ע"י הצדדים, והגעתי למסקנה כי יש לאמץ את קביעת בימ"ש קמא בדבר הצורך להרהר אחר התשתית הראייתית בתיק, הרהור רב.

באשר לעבירת החברות בארגון החמא"ס, מצטרף אני לדעת בימ"ש קמא, אשר קבע כי יש קושי רב לזהות בתיק החקירה תשתית ראייתית אשר יש בה כדי להביא להרשעת המשיב. אם ביקשה התביעה הצבאית ללמוד את חברות המשיב בארגון החמא"ס, מכללא, הרי דרכה זה לא ישא כל פרי.

ניסיונה של התביעה הצבאית לייחס למשיב עבירה של ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת,עורר תרעומת קשה מצד הסנגוריה. גם בימ"ש קמא לא היה שלם עם ההחלטה לבסס תשתית ראייתית לכאורית על סמך זכ"ד מחקירת פהמי חנפר. ברם, אינני סבור כי היה טעם של ממש בעמדתם, שכן פהמי חנפר מתאר כמקור ראשון את מעורבותו של המשיב, הן בחלוקת העיתונים והן בקביעת המפגשים על כל המשתמע מכך. בהקשר זה דרשה הסנגוריה לדחות על הסף כמעשים אסורים את מעורבות המשיב בשיעורי הדת. אולם, לא כך היו פני הדברים, שכן המשיב שלפנינו נהג להגיע לפגישות אשר תכניהן היו לימוד מנהיגות, ביטחון, שמירה על חשאיות וכיצד להתנהג בחקירה. ייתכן כי מעורבות שכזו לא הייתה מביאה את ביהמ"ש להצביע על המשיב כמסוכן ועל הצורך במעצרו עד תום ההליכים, ברם, לטעמי די בקביעה כי יש בראיות אלו כדי להביא להרשעת המשיב בסופו של ההליך בכל המיוחס לו בפרט אישום זה.

וככל שנוגעים הדברים לפרט האישום השלישי שעניינו החזקת אמל"ח, דומני כי הדברים ברורים יותר. בדיון שהתקיים לפניי, התעקש הסנגור הנכבד להצהיר כי אין בשפה הערבית המדוברת כל משמעות למילה "חרטוש". לדבריו, הוספת המילה "רובה" ע"י החוקר הינה מעשה שלא ייעשה, הואיל ולמילה זו לא היה כל זכר באמרה שבכתב. לכן, כך סברה הסנגוריה, כי אין בכל החומר הראייתי שבתיק, ראייה של ממש.

לדאבוני הרב, אין דעתי כדעת הסנגוריה. אמנם, אין השפה הערבית שגורה על פי, אולם בהביאי מילה זו בפני מתורגמנים מקצועיים, הופניתי למילון ערבי-עברי אשר בעמוד 310 שבו מפורשת המילה כ"כדור (קליע)".

בנסיבות אלו, כל מחלוקת לא יכולה להיות כי התשתית הראייתית שהוצגה רעועה היא. אם משמעותה של מילה זו מתייחסת לאמצעי לחימה, הרי משמעות רבה יש לעובדת החזקת אמל"ח זה ע"י המשיב, וההצעה שהוא ירכוש אמל"ח שכזה עבור חברו. אין כל ספק כי בנסיבות האמורות, לא יכולה להיות כל מחלוקת כי תשתית ראייתית זו יש בה כדי להביא להרשעת המשיב בסיומו של ההליך. יחד עם זאת, אם נזדקק לבחינתן של עילות המעצר בהמשך, דומני כי יקשה עלינו לאפיין דווקא משיב זה כמסוכן, לנוכח הנסיבות שהובהרו לעיל.

אשר על כן, לאחר שבחנתי את כל האמור לעיל ואיזנתי בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הפרט, הגעתי למסקנה, ולא בלי היסוס, כי יש לקבל בסופו של דבר את החלטת בימ"ש קמא ולאפשר את שחרור המשיב בתנאים שנקבעו.

בנסיבות אלו, אין לי אלא לדחות את הערר.

ניתנה היום, 31 בדצמבר 2007, כ"ב בטבת התשס"ח, בלשכה.

בשל השעה המאוחרת, אני מורה כי ההחלטה תפורסם מחר, 1 בינואר 2008, כ"ג בטבת התשס"ח. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: