שחר נ' רזניק

פסק דין

1. התובע והנתבע הם שכנים שמתגוררים באותו בניין.

התובע תבע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין תקיפה שתקף אותו, לטענתו, הנתבע, ביום 24.1.13, בלובי של בניין מגוריהם.

הנתבע טוען כי התובע הוא שתקף אותו, ואילו הנתבע הדף את התובע רק על מנת להתגונן מפני תקיפתו אותו.

התקרית האמורה בין הצדדים תכונה להלן: האירוע.

התובע הוא אדם מבוגר, כבן 82, והנתבע הוא כבן 57, אך על פי החומר שבתיק ואף על פי התרשמותי מהצדדים, הפרש הגיל שביניהם אינו נסיבה שיש בה, כשלעצמה, חשיבות לענייננו.

2.סמוך לאחר האירוע הגיעו שני הצדדים לבית החולים לניאדו, טופלו ושוחררו, ומייד סר כל אחד מהם לתחנת המשטרה והתלונן כנגד רעהו.

המשטרה גבתה את תלונתו של כל אחד מהצדדים, ובהמשך נחקר כל אחד מהם תחת אזהרה.

בתום החקירה נסגר התיק על ידי פרקליטות מחוז המרכז, מחוסר אשמה (הודעת המשטרה על כך צורפה לכתב ההגנה).

עוד צירף הנתבע לכתב ההגנה את הודעותיהם של הצדדים במשטרה ואת הודעתה של עדת ראייה, גב' דיוינה מאדגה, שהיא המטפלת של אמו, אשר היתה עמו בעת האירוע (לכתב ההגנה צורף חומר נוסף, בעיקר בעניין התנהלותו של התובע, כשהיה יו"ר ועד הבית, ובין היתר גם פרוטוקול של דיון בבקשה שהגיש התובע כנגד הנתבע לצו למניעת הטרדה מאיימת: ה"ט 18525-05-13, שם נדחתה טענת התובע כי הנתבע תופס את מקום החנייה שלו. חומר נוסף זה אינו רלבנטי ישירות לתביעה דנן ועל כן לא התחשבתי בו).

כל אחד מהצדדים צירף לכתב טענותיו את המסמכים שלשיטתו תומכים בגירסתו. בדיון בביהמ"ש חזרו הצדדים, בתמצית, על הנטען בכתבי הטענות ובנספחיהם.

3.להלן תמצית האירוע וגירסות הצדדים:

ביום האירוע, בשעת צהריים, ראה הנתבע את התובע בלובי הבניין, ולטענת הנתבע – הוא ראה את התובע מוציא דואר מתיבות דואר שאינן שלו.

אין מחלוקת כי הנתבע פנה אל התובע ושאלו מדוע הוא עושה זאת.

התובע טען בעדותו במשטרה כי התקרית החלה בכך, שהוא פנה אל הנתבע בטרונייה על שהנתבע חונה במקום החנייה שלו (דבר שהנתבע מכחיש); אך בהודעתו השנייה במשטרה, כשנחקר תחת אזהרה, אישר התובע את גירסת הנתבע, כי התקרית החלה כאשר הנתבע פנה אליו ושאלו מדוע הוא לוקח דואר מתיבות דואר שאינן שלו.

במהלך חקירתו, לא היה לתובע הסבר לסתירה שבין גירסותיו בדבר הסיבה לאירוע, ולא היה לו הסבר מדוע לא מסר בחקירתו הראשונה את הגירסה, כי אחד השכנים ביקש ממנו להוציא את הדואר שלו מתיבת הדואר, גירסה שמסר רק בחקירתו השנייה, לאחר שהחוקר עימת אותו עם גירסת הנתבע וקיבל את אישורו של התובע לכך, שהנתבע אמנם שאלו מדוע הוא לוקח דברי דואר מתיבות שאינן שלו.

4.התובע טוען כי הנתבע התנפל עליו, תקף אותו, הפילו ארצה והשליך אותו למעלית.

בהודעותיו במשטרה טען התובע תחילה כי הנתבע החל להכותו מבלי שדיבר אליו כלל, אך לאחר מכן, בתשובה לשאלות החוקר, הוא הודה כי הנתבע פנה אליו ושאלו מדוע הוא נוטל דואר לא-לו מתיבותיהם של השכנים.

לתביעה צורפו מסמכים רפואיים ולפיהם אובחן אצל התובע שבר בצוואר זרוע שמאל, "שבר צוואר הומרוס ללא תזוזה משמעותית", על פי מסמך האורטופד, ד"ר חביב, מיום 19.2.13, שמסכם מהלך טיפול קודם. התובע טופל במתלה, בפיזיותרפיה ועוד. התובע טוען כי הוא עדיין ממשיך בטיפולים אלה, וכי כתוצאה מהאירוע הוא סובל אף מסחרחורות.

5.מנגד טוען הנתבע כי כשירד במעלית אל הלובי של הבניין, היו ידיו תפוסות: באחת החזיק טרנינג ובשנייה בקבוק מים.