שחוח נ' טי.ויפוינט בע"מ

פסק דין

בפני תובענה כספית.

על פי עובדות כתב התביעה, התובע רכש ביום 30.7.07 כורסת טלוויזיה מהנתבעת, בעלות כוללת של 6,000 ₪.

התובע טען בכתב התביעה כי ביום 30.7.07 שילם על חשבון הרכישה סך של 1,200 ₪ וביום 13.8.07 סך נוסף של 4,800 ₪.

התובע ציין מפורשות בכתב התביעה, כך גם בהזמנה, שהוא מבקש לקבל בעצמו את הכורסא ולשם כך נרשם אף בהזמנה "אספקה עצמית"

לטענת התובע, ביום 28.8.07 ועת שהופיע בקניון, במקרה, ביקש לבחון אם הכורסא כבר הגיעה על מנת לקבל אותה, או אז, הודיע לו נציגת הנתבעת כי הכורסא כבר סופקה לו ביום 20.8.07.

התובע המשיך וטען, כי היה המום מהודעתה של נציגת הנתבעת, שכן מעולם לא קיבל את הכורסא וכי לא ברור לו למי היא סופקה.

התובע מציין, כי התברר לו, ביום 20.8.07 התקשרה נציגת הנתבעת לטלפון שנגנב ממנו, אותו מספר שהתובע ביקש מפורשות שלא להתקשר אליו, אלא להתקשר לטלפון אחר, שמסר לה. לגרסתו, ככל הנראה, אלה שגנבו את הפלאפון, ענו לטלפון והתייצבו במשרדי הנתבעת וקיבלו גם את הכורסא. התובע טוען כי לא קיבל דבר עבור התמורה ששילם ועל כן הוא מבקש את הכספים ששילם, בסך 6,000 ₪.

הנתבעת מוסרת גרסה שונה, לפיה אכן ב- 30.7.07 הוזמנה כורסא, שולם 1,200 ₪ על חשבון ההזמנה, הכורסא הגיעה למחסני הנתבעת כבר ב- 6.8.07 והיתה מוכנה למסור אותה לידי התובע.

הנתבעת הציגה בפני תעודת משלוח של ספק הכורסא.

הנתבעת, באמצעות נציגה מטעמה, התקשרה ביום 7.8 וביום 8.8 לתובע, ללא הצלחה.

ב- 13.8.07 הגיע התובע על מנת לברר מה עלה בגורל הכורסא. נציגת הנתבעת ציינה מפורשות שהכורסא הגיעה וניתן לספקה לתובע.

התובע שילם את יתרת התמורה וביקש לקבל את הכורסא באספקה עצמית והוא לא מעוניין בהובלה, אלא ימצא פתרון הולם על מנת להוביל את הכורסא לביתו. מאז אותו מועד ועד 20.8.07, כך טוענת הנתבעת, לא טרח התובע ליצור קשר עם הנתבעת.

ביום 20.8.07, בשעות הבוקר, הגיעו נציגים של התובע כדי לקבל את הכורסא וציינו מפורשות שהתובע שלח אותם על מנת לקבל את הכורסא.

נציגת הנתבעת העידה וציינה מפורשות, שבאותו יום היא התקשרה לתובע למספר טלפון 054/4302616, שוחחה עם התובע והודיעה לו כי נציגים מטעמו הגיעו על מנת לקבל את הכורסא, התובע אישר שהוא שלח אותם ואין מניעה לתת להם את הכורסא.

הכרעה:

לאחר ששמעתי את שני הצדדים, אני מבכר את גרסת הנתבעת על פני זו של התובע. התובע לא הצליח להוכיח את תביעתו ודין התביעה להידחות.

ראשית, לאחר ששמעתי את התובע, איני נותן אמון בגרסתו.

שנית, התובע התייצב, כגרסת הנתבעת, ביום 13.8.07, שילם את היתרה בסך 4,800 ₪ ובאישור הוויזה שחתם עליו ציין מפורשות את מספר הפלאפון, שנטען על ידי התובע, שהוא כבר נגנב, שמספרו 054/4302616. אכן, בקבלה ובתשלום הוא הודיע להם על מספר אחר (602), אך הוא שכח ככל הנראה את הפרט המוכמן שבאישור הוויזה הוא דווקא ציין את מספר הטלפון 302, שכבר אינו בחזקתו, על פי טענתו. הכיצד אדם יכול לרשום באישור הוויזה את הטלפון שנגנב ממנו קודם ולא טורח לשנות את המספר. פרט זה סותר את גרסת התובע לגבי סיפור הגניבה של הפלאפון ועל כן אין מקום לתת אמון בגרסת התובע.

שלישית, לא הוצג בפני אישור משטרה, לפיה התובע דיווח על גניבת הפלאפון. מדובר בפלאפון שאליו התקשרה נציגת הנתבעת, שוחחה עם התובע, קיבלה ממנו אישור למסור לשני אנשים שהתייצבו כדי לקבל את הכורסא ואינני מקבל את גרסתו לכך שהגנבים, נהגו בכזו טיפשות גם גנבו את הפלאפון וגם המשיכו להשתמש בו ולענות לטלפונים וגם העזו לקבל כורסא במקומו. תעוזה כזו, לא ניתן לייחס לאנשים שגנבו את הפלאפון, ניסיון החיים מלמד אחרת.