שחברי נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין 4 דוחות.

החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטה מיום 13.12.12, לפיה התבקשה התביעה להמציא את אישורי משלוח הודעות הקנס לכתובתה הרשומה של המבקשת במועד משלוח ההודעות, רחוב 1000 בית 96 נצרת (להלן "הכתובת הרשומה").

ביום 21.1.13 הגישה התביעה אסמכתאות, המעידות כי הודעות הקנס נשלחו באמצעות דואר רשום לכתובתה הרשומה של המבקשת בתוך שנה מיום ביצוע העבירות ועובר ליום 28.12.06, שהינו מועד שינוי כתובתה של המבקשת עפ"י תמצית רישום ממשרד האוכלוסין, שהוגשה ע"י המבקשת.

מכאן, שנשמט הבסיס תחת טענת ההתיישנות ונטל ההוכחה כי המבקשת לא קיבלה את הודעות הקנס עובר אליה.

המבקשת לא הרימה נטל זה ועל כן, בהתאם לסעיף 237 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 ו תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974, המבקשת מוחזקת כמי שקיבלה את הודעות הקנס.

עפ"י חוק, משלא פנתה המבקשת במועד הקבוע בחוק להשפט בגין הדוחות, הרי שהמבקשת מוחזקת כמי שהודתה בביצוען של העבירות, הורשעה בגינן ונגזר דינה.

לא זו אף זו, המבקשת פנתה בבקשה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין הדוחות רק כעבור למעלה משבע שנים וחצי מיום משלוח הדוח הראשון וכשש שנים וחצי מיום משלוח הדוח האחרון, ללא הסבר המצדיק שיהוי זה ולא הניחה תשתית עובדתית לכך שפעלה בדרך כלשהי בעניין הדוחות במשך שנים כה ארוכות.

נוכח האמור לעיל, לא מצאתי בנימוקי הבקשה עילה למתן ארכה להגשת בקשה להשפט בגין הדוחות ועל כן, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ג, 06 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: