שחברי נ' חוג'יראת

פסק דין

1.עניינה של התביעה שלפניי, נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 29.12.09.

2.על-פי האמור בכתב התביעה, התאונה ארעה שעה שביקש התובע לפנות ימינה ולהיכנס למגרש חנייה ציבורי הממוקם בסמוך היכל המשפט בנצרת. התובע טוען, כי בצומת מרומזרת הסמוכה לביהמ"ש בנצרת פנה שמאלה ולאחר מכן ביקש לפנות ימינה ולהיכנס למגרש חנייה ציבורי, כאמור. באותה עת, לאחר שרכב התובע השלים את הכניסה מן הכביש אל מתחם החנייה, הגיח לפתע רכב הנתבע ופגע בו בחלקו האחורי הימני.

3.התובע טוען, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחו של הנתבע, אשר לא ציית לתמרור זכות קדימה שהיה מוצב בדרכו מצד ימין של הכביש בו נסע רכב הנתבע ואשר השתלב עם כביש הנסיעה של רכב התובע.

4.לתמיכה בתביעתו, צירף התובע חוות דעת של שמאי, אשר העריך את הנזק ברכבו של התובע בסך של 4,640 ₪. עוד נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 500 ₪. בנוסף עתר התובע בתביעתו לפיצוי בגין השבתת הרכב בסך של 1,500 ₪ וכן לפיצוי נוסף בגין עוגמת נפש בסך של 2,000 ₪.

5.מנגד טענו הנתבעים, כי ביום התרחשות התאונה נסע הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") בנצרת לכיוון בית המשפט. בצומת הסמוכה לביהמ"ש פנה הנתבע ימינה ונסע בנתיב ההשתלבות הימני. נטען, כי שני הנתיבים שבמקום מתכנסים בהמשך לנתיב אחד. באותה עת, הגיע רכב התובע מכיוון נצרת, פנה שמאלה ומיד פנה ימינה לכיוון רחבת כורכר שבמקום על מנת להחנות את רכבו. את הפנייה ימינה, כך טענו הנתבעים, ביצע התובע בחטף ומבלי לתת את הדעת על מקום רכב הנתבעים בכביש, ובמהלך הפנייה פגע עם הצד הימני האחורי של רכבו בצידו השמאלי הקדמי של רכב הנתבעים.

6. הנתבעים טענו, כי האחריות לגרם התאונה חלה על התובע שסטה, לטענתם, מנתיב לנתיב מבלי להתחשב בתנאי הכביש ומקום רכב הנתבעים שהיה קרוב אליו. לפיכך, עתרו הנתבעים לדחיית התביעה כנגדם וחיוב התובע בהוצאות משפט.

7.בדיון שנערך בפניי העידו הנהגים המעורבים (התובע והנתבע), וכל אחד הדגים בפניי את אופן התרחשות התאונה, לפי גרסתו. עוד צירף התובע עיוני תמונות צבעוניות הממחישות את הנזק ברכבו (ת/2) וכן תמונות של זירת האירוע (ת/1). לעומתו, הציג הנתבע הודעה על מקרה ביטוח שמסר למבטחת שלו ובה פירט, לשיטתו, את נסיבות ואופן התרחשות התאונה (נ/1).

8.לאחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי ולאחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו לעיוני, בעיקר תצלומי הנזק ותמונות זירת האירוע, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה, וזאת מן הטעמים שלהלן:

9.בראשית אציין, כי התובע עשה עליי רושם מהימן. עדותו הייתה עקבית, סדורה היטב וכלל לא נסתרה.

10.יתרה מכך, גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה עולה בקנה אחד עם מוקדי הנזק בשני כלי הרכב ועם תנאי זירת האירוע. מעיון בתמונות מקום התאונה עולה, כי בכיוון נסיעת רכב הנתבע מוצב תמרור "תן זכות קדימה" המורה לו ליתן זכות קדימה לרכבים אשר מגיעים משמאלו. התאונה ארעה, ככל הנראה, מכיוון שרכב הנתבעים ביצע פנייה ימינה, נכנס אל מסלול ההשתלבות, ולא אפשר לרכב התובע להשלים את הפנייה ימינה ולהיכנס אל תוך שטח החנייה הממוקם בצידו הימני של הכביש. הנתבע בעצמו אישר בחקירה נגדית, כי הבחין מבעוד מועד ברכב התובע בעודו מגיח מכיוון הרמזור, פונה שמאלה וממשיך בנסיעה ישר (עמוד 10, שורות 12-13 ושורות 18-20), וחרף כך המשיך רכב הנתבע בנסיעה ישר ולא אפשר לרכב התובע להשלים את הפנייה ימינה בבטחה.

11.לא זאת אף זאת, גרסת התובע אף תואמת את מיקום הנזקים בשני כלי הרכב. הנזק ארע בחלקו הימני האחורי של רכב התובע (טמבון, כנף וגלגל) ואילו רכב הנתבעים נפגע בחלק השמאלי הקדמי. מיקום הנזק בחלקו האחורי הימני של רכב התובע מעיד על כך, שרכב התובע נפגע בעודו מבצע פנייה ימינה בכדי להיכנס אל תוך מגרש החניה ואף היה מצוי בשלביה האחרונים. מכאן, אני מסיקה, כי הפגיעה ברכב התובע ארעה כאשר הרכב, בחלקו הגדול, היה כבר בשלבי סיום של הפנייה ובתוך הכניסה אל שטח מגרש החנייה.

12.בנוסף לאמור, הנתבע נמנע מלהזמין למתן עדות נוסע נוסף שהיה יחד עמו ברכב בזמן התאונה. בנסיבות אלו, יש להחיל את ההלכה הפסוקה שחלה בנושא זה ולפיה הימנעות צד מהבאת ראיות שיכולות לתמוך בגרסתו, תיזקף לחובתו.

13.אין בידי לקבל את טענת הנתבעים, כי רכב התובע ביצע פנייה ימינה וחלף על פני קו לבן רצוף. עיון בתמונות זירת האירוע מלמד, כי במקום הפנייה ימינה הוצב על הכביש קו לבן לא רצוף, באופן המאפשר לרכבים המגיעים מן הצומת המרומזרת לפנות ימינה, ולהיכנס לשטח שבו ממוקמים גם בתי מגורים.

14.לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי האחריות להתרחשות התאונה רובצת על כתפי הנתבע, אשר לא נתן זכות קדימה לרכב התובע ולא אפשר לו להשלים את הפנייה ימינה בבטחה.

15.באשר לנזק: התובע צירף כאמור חוות דעת שמאית שהעריכה את הנזק ברכב התובע בסך של 4,640 ₪. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית וויתרו על חקירת השמאי מטעם התובע, ולכן אין לי אלא לאמץ את חוות דעת השמאי שהגיש התובע.

16.באשר להשבתה הנטענת, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין רכיב זה בהעדר הוכחה.

17.באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, עסקינן ברכיב שאין לו כל מקום בתביעה בגין נזקי רכוש.

18.אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 5,140 ₪ (נזק ישיר + שכ"ט שמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה (29.12.09) ועד מועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, יישאו הנתבעים, יחד ולחוד, בהוצאות ההליך בסך של 350 ₪.