שחאדה נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול החלטה בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, שניתנה ביום 28.4.13, בגין נהיגה בשכרות בריכוז של 385 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף.

טיעוני הצדדים

המבקש טען בכתב ובע"פ כי הרכב בבעלותו וכי הוא זקוק לו לצרכי עבודתו. המבקש טען כי מסר את הרכב לנהג והתנה את השימוש בו אך ורק לצרכי העבודה, אך הנהג המרה את פיו. עוד טען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין, נימוקי ההחלטה "פסולים ו/או אינם סבירים ו/או אינם רלוונטיים". אין בסיס לאשמת הנהג, "ראיה ניצחת לכן ניתן למצוא גם בבדיקת המאפיינים התקינה שנערכה לנהג", והוסיף כי הנהג מחזיק ברשיון מזה 5 שנים.

הסניגור טען כי המבקש עשה כל שביכולתו למנוע העבירה. לבקשה צורף תצהיר מטעם המבקש, אך הוא עצמו לא התייצב לדיון, ומשבקשה המאשימה לחקרו, הודיע הסניגור כי איננו יכול להתייצב ובקש ליתן החלטה על סמך החומר שהוגש, וזאת למרות שהוסברו לו השלכות בקשתו.

התביעה טענה כי אין למבקש כל מעמד בבקשה, באשר מפלט רישומי המחשב המשטרתי עולה כי הנהג הינו בעל הרכב. לגופו של עניין, טענה כי המקש איננו עומד בתנאי סעיף 57 לפקודה ולא התייצב לחקירה על תצהירו.

דיון והכרעה

במסגרת בפ"מ 7895-04-13, בקשה הנוגעת לרשיון הנהיגה של הנהג, עיינתי בחומר החקירה וקבעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת לנהג, וכן כי קיימת מסוכנות הנובעת מהעבירה עצמה, מהכמות הגבוהה פעם וחצי מהמותר בחוק ומכך שמדובר בנהג צעיר המחזיק ברשיון שלוש שנים בלבד (בניגוד לנטען בבקשה שלפניי).

באשר לבעלות על הרכב. מפלט רישומי המשטרה עולה כי המבקש היה בעליו של הרכב מיום 10.10.10, אך מכר את הרכב לנהג ביום 17.12.12.

מאישור נטילת רשיון הרכב עולה כי בעל הרכב הינו המבקש, כך עולה גם מהודעת איסור השימוש ברכב.

עוד עולה מהודעה זו כי המבקש והנהג הינם אחים, עובדה שראוי היה כי המבקש יבהיר לבית המשפט.

הנהג טען לפני הקצין הפוסל: "הרכב לא שלי, אני מכרתי אותו". הא ותו לא.

רשיון הרכב עצמו לא הוגש ע"י מי מהצדדים.

הנטל להוכחת הבעלות על הרכב הינו על המבקש. משלא עמד בנטל, יש מקום לדחיית הבקשה על הסף.

גם לגופו של עניין דין הבקשה להדחות.

המבקש אמנם תמך את הבקשה בתצהיר לקוני, אך בחר שלא להתייצב לחקירה על תצהירו.

בבקשה נטען כי המבקש מסר את הרכב לנהג "והתנה את השימוש בו אך ורק לצרכי עבודה".

לא ברור מתי מסר את הרכב לנהג, אך אין מחלוקת שהנהג נעצר ביום ו' בשעה 23.20, לאחר שלדבריו, שב ממסיבה שהחלה לפחות בשעה 18.00, לפי שזוהי השעה בה לטענתו שתה בירה בבית חברו.

אין כל אזכור ביחס לאזהרה כלשהי שהזהיר המבקש את הנהג בטרם מסירת הרכב לידיו.

נוכח האמור לעיל, לאחר שמצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת לנהג וכן מסוכנות, אני סבורה כי המבקש איננו עומד בתנאי סעיף 57 לפקודה.