שזגאר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט א' קפלן) מיום 13.07.10, לפיה הורה על המשך מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

כתב האישום מייחס לעורר תקיפה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 379 + 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

על פי הנטען בכתב האישום, המתלוננת דומינגה אקוסטה בזמן הרלוונטי לכתב האישום בת זוגו של העורר ויחדיו התגוררו ברח' משעול האלה 27 בקציר. ביום 16.05.10, בשעה 20.45 או בסמוך לכך, תקף את המתלוננת שלא כדין בכך שאחז עם ידו את מפרק כף ידה השמאלית וסובב לה את היד בחוזקה. בהמשך, ולאחר שיצאה מהבית, נעל את דלת הבית ולא איפשר את כניסתה.

עוד נטען כי, לאחר שנכנסה המתלוננת לבית בסמוך לשעה 05.00 תקף אותה העורר שלא כדין בכך שהיכה באמצעות ידיו בראשה "4 מכות" וכתוצאה מכך, נפלה ארצה.

בד בבד עם הגשת כתב אישום כנגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים על פי סעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה – מעצרים] התשנ"ו - 1996.

בית משפט קמא קיבל את הבקשה, חרף חלופת מעצר שהוצעה לפיה, ישהה העורר בבית אימו ובפיקוח אימו, אחותו וגיסו בצירוף איזוק אלקטרוני.

ב"כ העורר משיג בערר שבפניי הן על החלטת בימ"ש קמא באשר לקיומן של ראיות לכאורה והן לעניין שלילת חלופה המוצעת לשחרורו של העורר.

לטענת ב"כ העורר "עוצמתן של הראיות הקיימות בתיק אינה מקימה עילת מעצר..." וכי "בחומר הראיות ישנם פגמים ברורים שמכרסמים בעוצמתן ובקבילותן של הראיות", כהגדרתו.

כמו כן, שב ב"כ העורר והפנה לחלופת המעצר בבית אימו בכרכור, המרוחק מהישוב קציר ולמעלה מ- 30 ק"מ, ובפיקוח אימו, אחותו וגיסו.

לאחר שעיינתי בחומר הראייתי הלכאורי שבתיק החקירה, אני סבור כי קיימות ראיות לכאורה, כנדרש לצורך הליך זה.

די אם אציין את עדות המתלוננת ועדות חברתה באשר למצבה הנפשי עת פגשה אותה עובר לתלונתה.

אומנם, אין להתעלם מטיעוני ב"כ העורר באשר לכרסום זה או אחר הקיים בחומר הראיות ולצורך כך, אפנה לנכתב על ידי חוקרת הילדים אשר חקרה את בתם של המתלוננת והעורר:

"לשאלתי אם מישהו אמר לה מה להגיד, השיבה בחיוב והוסיפה 'אמא אמרה לי הרבה דברים להגיד'.".

אולם, הלכה היא מלפני בית המשפט, כי די, לעניין זה, ב"פוטנציאל הוכחתי" של הראיות, ואין צורך להיכנס לשאלות מהימנות (ראה, למשל, בש"פ 8803/07 נימר נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 03.01.07).

אף על פי כן, דין הערר להתקבל.

בנסיבות העניין, שבתי ועיינתי בהחלטות אשר ניתנו בעניינו של העורר העצור מיום 17.05.10 ובכלל זה, בתסקירי המעצר שניתנו בעניינו, ובהמלצות המובאות בתסקירים.

אומנם, שירות המבחן התנגד לחלופה המוצעת על ידי ב"כ העורר.

יחד עם זאת, אין חובה על בית המשפט לאמץ המלצה זו או אחרת המובאת בתסקירי המעצר, בין אם זה בדבר קבלת חלופה למעצר ובין אם השוללת חלופת מעצר.

יפים לעניינינו דברים שנאמרו בבש"פ 5309/05: