שורצמן ואח' נ' מכבי שרותי בריאות ואח'

פסק דין (חלקי)

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

הרקע העובדתי

התובע, בתביעה שהוגשה ביום 22.05.2011, טען לביצוען של האזנות סתר, על ידי חוקרים, מטעם הנתבעת מכבי שירותי בריאות (להלן: "מכבי") בשנים 1989-1991, וגילויין באקראי בסוף שנת 2010.

ביום 4.8.2013, הוגשה בקשה מטעם התובע, לתיקון כתב התביעה על ידי הוספת שתי נתבעות נוספות- פרוקרדיה בע"מ (לימים– "אסותא לב בע"מ") ו"אסותא מרכזיים רפואיים בע"מ" (להלן ביחד: "אסותא").

ביום 20.10.2013, הוגש כתב תביעה מתוקן נגד מכבי ואסותא. בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן נטען, כי התובע לא היה מודע למעשיהן של נתבעות 1-3, או מי מטעמן, ולפיכך יש למנות את תקופת ההתיישנות במועד המוקדם ביותר, שבו נודע לתובע על ביצוע העוולה, שהוא לטענת התובע, סוף שנת 2010 במועד קיום שיחה עם ד"ר מודן.

ביום 12.11.2013, הוגשה על ידי הנתבעות "הודעה על ייצוג ובקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת כתב הגנה מתוקן". ביום 06.01.2014 הוגשה "הודעה מעודכנת ובקשה מטעם הנתבעות" לאורכה מוסכמת נוספת להגשת כתב הגנה מעודכן.

ביום 7.1.2014, הוגש מטעם הנתבעות כתב הגנה מתוקן, בו נטען על ידי אסותא "כי מהנטען בסעיף 10 לכתב התביעה המתוקן מובן כי דינה של התביעה כנגד אסותא להידחות על הסף בשל התיישנות".

באשר למכבי, נטען כי דין התביעה להידחות, גם כן מחמת התיישנות, היות ועילת התביעה נולדה לכל המאוחר ב – 1991 וחזקה שהתובע היה מודע כבר אז לנטען. טענה ל"ידיעה" זו נטענה גם בכתב ההגנה (מיום 12.09.2011) . ברם, לא נטען שם במפורש להתיישנות.

דיון

סעיפי החוק הרלוונטיים לדיון הינם סעיף 26 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א- 1981 לפיו, "תקופת ההתיישנות של תביעה אזרחית לפי חוק זה היא שנתיים" כמו כן רלוונטיים- סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") ולפיו תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו "נולדה עילת התביעה" וסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שהינו חריג לכלל האמור, לעניין ההתיישנות שלא מדעת.

אין חולק, כי בכתב התביעה נטען, כי מועד גילוי ההאזנות הסתר הינו בסוף שנת 2010 ועד להגשת כתב התביעה המתוקן חלפו למעלה משנתיים. (גם התובע מודה בכך בתגובתו לטענת ההתיישנות בסעיף 2.)

עולה, כי המחלוקת הנטועה בין הצדדים, מתייחסת לשאלה האם הועלתה הטענה לדחייה מחמת התיישנות "בהזדמנות הראשונה" אם לאו.

באשר למכבי, טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה המקורי, שכן כתב התביעה המקורי הוגש בטרם חלפו שנתיים ממועד הגילוי הנטען על ידי התובע. זאת ועוד, הטענה להתיישנות, המפורטת על ידי מכבי בכתב ההגנה המתוקן, מתייחסת לראשונה לטענת ההתיישנות, באופן ולפיו היה על התובע לדעת את העובדות המקימות את עילת התביעה כבר בשנות ה– 90' של המאה הקודמת. ראשית, טענה זו לא נטענה ב"הזדמנות הראשונה", בנוסף, דין טענה זו להיבחן לאחר שיובאו ראיות על ידי הצדדים ולכן היא נדחית בשלב זה.

באשר לאסותא, לטענת בא כוח התובע, דינה של טענת ההתיישנות להידחות, מן הטעם שלא הועלתה בהזדמנות הראשונה וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק ההתיישנות ולפיו: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". מכיוון שלא הועלתה במסגרת "ההודעה על הסכמה לאורכה להגשת כתב הגנה". לטענת בא כוח אסותא, דין טענה זו להידחות, מן הטעם שבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה מתוקן, הינה בקשה טכנית גרידא ואינה בקשה לגופו של עניין ועל-כן אין להיזקק לטענה זו.

בע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (העולה) בע"מ, פ"ד מה(5) 365, בעמ' 370, נקבע:

"לגופו של עניין, לא הייתי קובע נוסחה גורפת, כללית, שתכסה את כל המצבים, אלא בודק כל מקרה על-פי נסיבותיו המיוחדות. בעיקר יש לבחון בכל תיק בו מתעוררת סוגיה זו, מה הייתה מהות הדיון הראשון שהתקיים, אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות, מה היה העניין של הנתבע בנושא שהועלה אז, האם נקט עמדה כלשהי ביחס לאותו דיון והאם היה נוכח בו אם לאו."

ההלכה היא, כי על-מנת לבדוק האם הוחמצה "ההזדמנות הראשונה", להעלאת טענת התיישנות, יש לבחון מהי מהות הדיון הראשון שהתקיים שבו לא הועלתה טענת התיישנות ומה הן נסיבותיו המיוחדות של המקרה.

בענייננו, טענת ההתיישנות הועלתה בכתב ההגנה המתוקן ולא בבקשת הנתבעות להארכת המועד להגשת כתב הגנה זה. אך האם כל בקשה מטעם הצדדים נחשבת "הזדמנות ראשונה" לעניין טענת ההתיישנות?

בת"א 58322-07-13 דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (מיום 6.3.2014) הועלתה טענת התיישנות ביחס למעשים מתמשכים שנעשו במשך 20 שנה. טענת ההתיישנות נטענה בכתב ההגנה, אך קדמה להגשת כתב ההגנה בקשה של הנתבע לדחות את מועד הגשתו, הבקשה הוגשה בהסכמת הצדדים. כב' השופט י. אטדגי קבע כי: