שורץ נ' א.מ.ס.ר (20008)בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה בגין טענה לליקויים בביצוע עבודת התקנת חלונות ותריסים.

1.התובעת רכשה בשנת 2009 דירה אותה ביקשה לשפץ.

2.ביום 23/6/09, ובעקבות המלצה שקבלה התובעת מחברתה על טיב עבודתו של הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), היא התקשרה עם הנתבע לצורך ביצוע עבודת התקנת חלונות, תריסים ורשתות לביתה.

3.בין התובעת לנתבע נחתם הסכם על גבי נייר מכתבים של הנתבעת 1. המסמך נושא כותרת: "הסכם עבודה", ובפתח ההסכם נכתב כך: "הסכם עבודה בין גב' שוורץ לבין חליאלה סמיר (הנתבע 2. ע.ב.) מרח' ת"א 41".

4.בהסכם העבודה סוכם כי המחיר בגין העבודה שיבצע הנתבע עבור התובעת הינו סך של 17,000 ₪. הוסכם כי סך של 5,000 ₪ ישולם במועד החתימה על הסכם העבודה, ויתרת הסכום תשולם במהלך העבודה ועד סיומה.

5.במועד החתימה על ההסכם אכן שלמה התובעת את הסכום הראשון ולאחר מכן שלמה סכומים נוספים: ביום 27/7/09 מסר הנתבע לתובעת קבלה, חתומה על ידו, עבור תשלום סך של 7,000 ₪, וביום 6/8/09 מסר לתובעת קבלה, חתומה על ידו, בגין תשלום סך של 4,000 ₪. כן נכתב בקבלה זו: "גמר עבודה. לא חייבת כלום".

6.אין חולק כי הנתבע התקין בבית התובעת חלונות, תריסים ורשתות.

7.התובעת טוענת כי לאחר סיום העבודה גילתה כי עבודתו של הנתבע הייתה רשלנית ובלתי

מקצועית, כך שרוחות וגשמים חדרו לדירתה. התובעת צלצלה אל הנתבע וסיפרה לו על הליקויים שהתגלו בעבודתו, וכן דרשה ממנו לבוא לתקן את הליקויים. ביום 30/9/09 אף שלחה התובעת לנתבע מכתב בדואר רשום בו דרשה ממנו לתקן את הליקויים.

8.לטענתה התעלם הנתבע מפניותיה, "סינן" את שיחותיה בטלפון, לא ענה לה, ולא תיקן את הליקויים.

9.הנתבע העיד, מנגד, כי הגיע לדירת התובעת, בדקת את טענותיה, והסביר לה כי לא ניתן לעשות דבר, וכי אין מדובר בליקוי.

10בסופו של דבר פנתה התובעת למועצה הישראלית לצרכנות, ובעצתה הסכימה שישלח אליה

מומחה במטרה לבחון את טיב העבודות שביצע הנתבע. המומחה ערך חוות דעת אותה צרפה התובעת לכתב תביעתה.

מחוות דעתו של המומחה עולה כי קיימים ליקויים חמורים בחלונות הדירה, בהרכבת המסילות, באי הרכבת מערכת ניקוז כנדרש, באיטום משקופי החלונות. כן נקבע בחוות דעתו כי רמת העבודה שבוצעה על ידי הנתבע הינה נמוכה ביותר - "עבודה של חאפר מקצועי", כאשר עיקר הבעיה נוגע, כאמור, לחסר בהתקנת מערכת ניקוז ואיטום. בסיכומה של חוות הדעת נקבע כי עלות תיקון הליקויים שהתגלו הינה בסך של 8,400 ₪ בתוספת מע"מ.

11. טענתו המרכזית של הנתבע היא כי הנתבעת 1 היא שהתקשרה עם התובעת, כאשר הוא עבד כשכיר בלבד אצל הנתבעת 1, ולפיכך אין כל יריבות בינו לבין התובעת. באשר לנזק הנטען לא הוצגה על ידו חוות דעת נגדית והוא אף לא העלה כל טענה ענינית בנושא.

12.בתיק ניתן פסק דין בהעדר התייצבות הנתבע לדיון הראשון שנקבע ליום 16/5/10.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה נטען כי הנתבע לא ידע על הדיון שהתקיים ביום 16/5/10 זאת מאחר שזומן לדיון שנקבע ליום 4/7/10 ואף התייצב לדיון זה, ורק אז נודע לו ממזכירות בית המשפט כי הדיון הוקדם וכבר התקיים ביום 16/5/10.

13.בדיון שהתקיים בבקשה ביום 20/9/10 טען הנתבע כי לא קיבל כל זימון לדיון בבית המשפט, גם לא לדיון בחודש יולי, וכי מעולם לא היה בבית המשפט בעבר, זאת בניגוד לאמור בבקשתו לביטול פסק הדין. יחד עם זאת ונוכח טענתו המהותית של הנתבע לפיה עבד כשכיר אצל הנתבעת (טענת הגנה שיש לברר לגוף הענין) הוריתי על ביטול פסק הדין שניתן, והצדדים העידו והגישו ראיות בתיק העיקרי.

14.התובעת העידה כי היא מכירה את הנתבע באופן אישי במשך כ- 20 שנה וכך גם את העסק בו הוא עובד, כאשר ידוע לה כי הנתבע הינו בעליה של הנתבעת 1. כן העידה התובעת כי כל ההתקשרות שלה נעשתה אך ורק עם הנתבע – אותו כאמור היא מכירה באופן אישי: הוא זה שנתן לה את הצעת המחיר וחתם עליה, הוא זה שביצע את העבודה באופן אישי, והוא זה שקיבל מידה את מלוא הכסף ששולם, ומסר לה קבלות עבור התשלומים ששילמה.