שורץ ואח' נ' רבינוביץ

פסק דין

א.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין לשכירות בחיפה (כב' השופט יואב פרידמן ), מיום 22.10.13, בתיק ש 11012-07-12, לפיו נדחתה תביעתם של המערערים לחייב את המשיב לבצע בבנין שברח' רחל 24 חיפה, שיפוץ מקיף וחיזוק לפי תמ"א 38, דהיינו, חיזוק הבנין מפני רעידות אדמה, ובתוך כך תוספת קומה או קומות שתינתנה לקבלן, והוספת ממ"ד, חניות ומעלית, ולחלופין, לחייב את בעל הבית לבצע על חשבונו את עבודות החיזוק שהיו מבוצעות במסגרת תמ"א 38, דהיינו, חיזוק הבנין והוספת ממ"ד ומעלית.

ב.לטענת המערערים הותרת המצב על כנו מהווה הפרה של חובות המשיב כלפי המערערת מס' 1, שהיא דיירת מוגנת כחוק, לתחזוקה נאותה של הבנין (סעיף 68-70 של חוק הגנת הדייר), ותקנות הגנת הדייר (החזקת הבית ותיקונים), התשל"א-1971.

עוד טוענים המערערים כי הותרת המצב על כנו מהווה סיכון ממשי ומיידי לשלומה ובטחונה של המערערת מס' 1, וכן של המערער מס' 2 ובני משפחתו, ומונע מן המערערת מס' 1 מגורים סבירים.

ג.בית הדין לשכירות, בפסק דינו המפורט והמנומק, דחה את תביעתם של המערערים בציינו, כי למערער מס' 2 אין יריבות בתביעה זו הואיל ואין לו מעמד של דייר מוגן.

עוד ציין בית הדין בפסק דינו, שהמערערת מס' 1 היא אמנם דיירת מוגנת, אך אין לה מעמד המאפשר לה לדרוש חיזוק מבנה מפני רעידות אדמה או בניית ממ"ד, ואפילו היה לה מעמד כזה – אין לה הרוב הנדרש בחוק כדי לדרוש חיזוק כנ"ל (בבנין שלוש דירות כשאחת מן השלוש שייכת למשיב, ודירה נוספת מתוך השלוש שייכת לבתו של המשיב. מכאן שאין למערערת מס' 1 הרוב הנדרש בחוק).

ד.בנוסף קבע בית הדין לשכירות בפסק דינו, שחוק הגנת הדייר קובע חובה של בעל הבית כלפי הדייר המוגן לבצע תיקונים לשם החזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש. לפי חוות הדעת של המערערים עצמם עונה כיום הבית על הגדרה זו, ואף אלמלא כן – בהינתן מצב הבית כיום, לא נכנסות עבודות הבניה והחיזוק שמבוקש לחייב את המשיב בביצוען, לגדר רשימת העבודות שהוגדרו בתקנות, בהן חב בעל הבית כלפי הדייר המוגן.

ה.משנדחתה תביעתם חוייבו המערערים לשאת בהוצאות המשיב, בגין שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 14,160 ₪.

ו.המערערים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית הדין לשכירות וסבורים, שפסק הדין שגוי מיסודו ונעשו בו, כך נטען, טעויות מהותיות רבות.

עוד נטען בערעור, שגם החוק פורש על ידי בית הדין בדרך שאיננה נכונה, ולטעמם של המערערים נמנע המשיב מלבצע חיזוק של הבנין מתוך מטרה להשיג את סילוק המערערים מן הדירה, שבה יש למערערת מס' 1 זכות דיירות מוגנת.

ז.המערער מס' 2 (בנה של המערערת מס' 1 שהיא אשה מבוגרת), הגם שאיננו מיוצג, הגיש בפנינו עיקרי טיעון, כמו כן הוגשו עיקרי טיעון מטעמו של המשיב.

עמדת המשיב היא שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין לשכירות.

ח.בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 8.4.14 שמענו את טענותיו המפורטות של המערער מס' 2. ב"כ המשיב הודיע כי הוא חוזר על האמור בעיקרי הטיעון.

ט.לאחר שעיינו בטיעונים שהניחו הצדדים בפנינו, וביתר החומר הרלוונטי, ולאחר ששמענו בישיבת בית המשפט מיום 8.4.14 את טיעוניו בעל-פה של המערער מס' 2 (ב"כ המשיב הודיע כי הוא חוזר על האמור בעיקרי הטיעון שלו), אנו מחליטים, כי מסקנותיו של בית הדין לשכירות מעוגנות היטב בהוראות הדין, כפי שפורטו בפסק דינו המפורט והמקיף, ולא נפל כל פגם במסקנות אלה.

לפיכך, אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין לשכירות, על יסוד תקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולפיכך אנו דוחים את הערעור.

י.המערערים מס' 1 ומס' 2, ביחד ולחוד, ישלמו למשיב שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪.

מתוך הפקדון, שהפקידו המערערים בבית משפט זה, תעביר מזכירות בית המשפט, לידי ב"כ המשיב, עבור המשיב, את הסכום הנ"ל של 5,000 ₪, ואילו יתרת הפקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי המערער מס' 2 עבור המערערים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את העתקי פסק הדין לשני הצדדים בדואר רשום.

י' גריל, שופט, ס. נשיא