שור נ' פינטו

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

התביעה היא על סכום של 13,500 ₪, למרות שכל פרשת התביעה מדברת על תשלום שהתובע מבקש החזר שלו של 350 ₪ בלבד בגין תיקון של סטרטר.

בכתב התביעה מפרט התובע, שהינו אדם מבוגר בן 87, אשר הגיע לדיון בביהמ"ש בלוויית בתו ארנה את סיפור המעשה:

לטענתו בתאריך 15.8.12 הוא הגיע למוסך שבבעלות הנתבע. הנתבע טען כי יש להחליף את הסטרטר בעלות של 350 ₪ והתובע הסכים לכך.

לטענת התובע, הנתבע לא החליף את הסטרטר אלא הבריג את אותו הסטרטר הקודם בחזרה למקומו.

התובע, אשר חזר לאחר התיקון לביתו, גילה כי התקלה כלל לא תוקנה וביקש את הנתבע להשיב לו את כספו אך זה סרב.

למרות שמדובר בתביעה להשבה כספית של 350 ₪, תבע התובע סכום הגבוה לעין שיעור מהסכום האמור, וזאת בגין טענה לפיצויים על פי תקנות צרכנות וחוק החוזים וראש נזק לא ממוני של עוגמת נפש.

למעלה מן הצורך אציין, כי בבית המשפט ציין התובע, כי שילם סכומים נוספים מעבר לאותם 350 ₪ אליו הופנתה תביעתו, בסך של 50 ₪ + 50 ₪.

בתו הדגישה: "זה לא תביעה לכסף אלא לכבוד עצמי".

בכתב ההגנה הכחיש הנתבע כליל את טענות התובע.

לטענתו, ביום 13.8.12 התובע התקשר אליו וציין כי רכבו תקוע וכי הוא מבקש את עזרתו בהנעת הרכב.

הוא עזב את עסקו והגיע להוסטל בו מתגורר התובע בעיר נשר.

לטענתו, הוא בדק את הרכב, הבין שיש בעיה במנוע ולכן ביקש מהתובע להגיע לבדיקה מקיפה במוסכו.

בדיקה זו העלתה, לטענת הנתבע בכתב הגנתו, כי יש בעיה בגלגל השיניים וכי קודם יש לטפל בגלגל השיניים אצל מכונאי.

הנתבע מדגיש, כי הסביר לתובע כי אינו מכונאי וכי עשה ככל יכולתו לסדר ולתקן את הרכב ועל כך גבה סכום של 350 ₪.

לאחר כחודשיים הופיע התובע במוסך הנתבע יחד עם נכדו וביקש החזר של הסכום ששילם.

לטענת הנתבע, הסביר לנכדו של התובע מה שביצע והנכד לטענתו אף הצדיק את דרישת הנתבע, לאחר שהבין.

לאור העובדה שהנכד של התובע לא התייצב לדיון ביום 15.10.13 ואודה על האמת שהתקשיתי בניהול התיק אל מול התובע, שהוא אדם מבוגר מאוד ולווה בבתו שמצד אחד ביקשה לשמור כל הזמן על כבוד האב אבל מצד שני לא אפשרה להגיע לחקר האמת ולשאול את התובע שאלות העומדות בבסיס העניין, אפשרתי לנכדו של הנתבע להגיב על פרוטוקול ביהמ"ש.

תגובת הנכד התקבלה ביום 11.11.13.