שוקר נ' כהן ואח'

פסק דין

התביעה שבפני היא תביעה לפיצויים כספיים בגין טענת התובעת כי הנתבעים הפרו התחייבויותיהם והבטחותיהם כלפיה, וזאת בהתאם לטענותיה כפי שתובאנה בהמשך הדברים.

להלן טענות הצדדים כפי שהובאו בכתבי התביעה, בכתבי ההגנה ובדיון בבית המשפט:

לטענת התובעת, היא בעליה של דירה ברח' המגינים 12 בפתח תקווה.

הנתבעים מס' 1 ו-2 הינם בני זוג, אשר שכרו הדירה ממנה וזאת בהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 16/9/07.

הנתבעים מס' 3 ו-4 הינם אלו אשר חתמו בשולי ההסכם כערבים לכל התחייבויות השוכרים, ע"פ ההסכם.

בהתאם לסעיף 2 להסכם, תקופת השכירות הסתיימה ביום 15/9/08, חרף האמור וחרף דרישות התובעת, לא פונתה הדירה אלא ביום 15/12/08, בלא שהנתבעים מסרו כל הודעה על הפינוי או על כוונתם לפנות הדירה ובלא שהותירו כל עקבות אחריהם. על עזיבת הדירה נודע לתובעת מהשכנים, והיא אף נאלצה לפרוץ את הדירה כדי להיכנס אליה, שכן הנתבעים לא החזירו לה מפתח.

בהתאם לסעיף 16.3 להסכם, הרי שבגין כל יום איחור בפינוי אמורים השוכרים לשלם לתובעת סך בשקלים השווה ל-45 דולר ארה"ב לפי שער מינימום של 4.14 ₪ לדולר. מאחר שהשוכרים איחרו בפינוי 92 יום כאמור, הרי שהם חבו לתובעת סך של 17,139 ₪. מסכום זה יש לנכות תשלום בסך 3,500 ₪ אותו שילמו הנתבעים על חשבון חובם וכן סך נוסף של 2,900 ₪ ששולם כביטחון בכריתת ההסכם. לפיכך, נותרה יתרת חוב של 10,739 ₪.

בהתאם לסעיף 7.1 להסכם היו נתבעים מס' 1 ו-2 אמורים לשאת בתשלומי ועד הבית וחברת הגז, חרף האמור הותירו אחריהם הנתבעים חוב לוועד הבית בסך של 2,000 ₪ וחוב לחברת הגז בסך של 880 ₪.

יתר על האמור, חרף התחייבותם בסעיף 7 להסכם, הסתבר לתובעת בדיעבד כי הנתבעים הפרו ברגל גסה את ההסכם והותירו אחריהם חובות לרשויות, כדלקמן: לעיריית פתח תקווה סך של 7,469 ₪ ולחברת החשמל סך של 4,087 ₪. מאחר והחובות הללו רשומים ע"ש הנתבעים מס' 1 ו-2, התובעת אינה תובעת בשלב זה את השבתם, אולם היא שומרת על זכותה לתובעם באם תידרש בעתיד לשלמם.

התובעת נדרשה לאחרונה לשלם לחברת "מיתב" - מים תיעול וביוב בע"מ, התאגיד העירוני של פתח תקווה, סך של 2,708 ₪, בגין חובות שימוש במים במושכר, שהותירו הנתבעים אחריהם.

בניגוד להתחייבותם, הותירו הנתבעים מס' 1 ו-2 את הדירה מלוכלכת, מוזנחת, פגומה ולא מסוידת. התובעת נאלצה לבצע בדירה, בין השאר, את הפעולות הבאות כדי להכשירה ולהביאה למצב בו הייתה ערב השכרתה לנתבעים: שפכטל וצביעה כולל דלתות ומשקופים, תיקון תריסים שבורים, תיקון אסלה שבורה, תיקוני ברז מטבח ומגירות מטבח, ניקיון ופינוי פסולת - הוצאותיה בגין כל האמור הסתכמו ב-4,500 ₪.

העובדה שהנתבעים איחרו בפינוי הדירה מעל שלושה חודשים, גרמה לכך שלא ניתן היה לשוב ולהשכירה שכן התקופה לא הייתה נוחה למציאת שוכרים. התובעת מעריכה נזק זה באובדן של לפחות שני חודשי שכירות, וסך הכול 5,796 ₪.

בגין התנהגות הנתבעים והפרותיהם נגרמו לתובעת הוצאות של בזבוז זמן, התרוצצות במשרדי הרשויות השונות וכן שירותי עורך דין אשר פנה במכתבי התראה לנתבעים. כמו כן, נגרמה לה עוגמת נפש רבה ומתמשכת. היא מעריכה את נזקיה אלה, למצער, ב-2,500 ₪.

סך הכול מסתכם חובם של הנתבעים, נכון ליום התביעה, בסך של 26,415 ₪.

הנתבעים מס' 1 ו-2 מחויבים בתשלום כל סכומי התביעה מכוח התחייבותם החוזית ואילו נתבעים מס' 3 ו-4 מחויבים מכוח ערבותם.

התובעת, גב' יהודית שוקר, טענה, בבית המשפט, כי היא ובנה התקשרו, מדי יום, לנתבעים מס' 1 ו-2 וביקשו מהם לפנות את הדירה, כאשר הפינוי התרחש לבסוף כשלושה חודשים לאחר תום השכירות. הנתבעים כלל לא הודיעו על עזיבתם, לא השאירו טלפון, כתובת או מפתח והיא כלל לא ידעה את גובה החובות שהותירו לה.

לטענתה, היא קיבלה מהנתבעים מס' 1 ו-2 12 המחאות עבור שנת השכירות אך כולן חזרו והיא נאלצה "לרדוף" אחריהם כדי לקבל את דמי השכירות.

כמו כן, היא קיבלה חוב נוסף מחברת החשמל שאינו מופיע בכתב התביעה.

על מנת לתמוך בכל טענותיה הפנתה התובעת את בית המשפט אל הסכם שכירות בלתי מוגנת, אל אישור על חוב לוועד הבית, אל אישור על חוב לחברת הגז, אל אישור על חוב לעיריית פתח תקווה, אל אישור על חוב לחברת החשמל, אל אישור על חוב לחברת "מיתב", אל חשבונות של חברת החשמל, אל מכתבים של עורכי הדין מטעמה לנתבעים ואל פסק הדין החלקי שניתן ב-30/9/09.