שומרי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן- הוועדה) מיום 15.10.2012 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין למערער טנטון הקשור לתנאי עבודתו ולפיכך קבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 0% מיום 23.12.2003 (להלן- ההחלטה).

2.עניינו של המערער הוחזר לוועדה בעקבות פסק דין מיום 10.1.2012 בתיק ב"ל 5318-01-11 שניתן על יסוד הסכמת הצדדים וכדלקמן:

"לאור העובדה כי הקביעה של הוועדה הרפואית כי אין למערער טנטון הקשור לתנאי עבודתו התבססה על העובדה שתלונתו הראשונה בגין טנטון הייתה שנתיים לאחר תום החשיפה לרעש, דהיינו בבדיקת השמיעה מיום 23/1/04 ובתיקו של המערער מצוי סיכום ביקור מיום 3/11/03 וכן תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 22/12/03, דבר הסותר לכאורה את הנתונים עליהם נסמכת הוועדה- מוסכם עלינו כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים לנפגעי עבודה באותו הרכב, אשר תתייחס למסמכים אלו וכן לתיקו הרפואי המלא של המערער בקופת החולים הכללית ותקבע האם יש באמור במסמכים אלו כדי לשנות מקביעתה בעניין הטנטון.

כמו כן, תעיין הוועדה בפרוטוקול האבחון הרפואי שנעשה במסגרתו תביעתו של המערער לנכות כללית מיום 31/3/05 בו נקבעה נכות בגין ליקוי שמיעה בגובה 25% ונכות בגין טנטון ותתייחס לפער בין קביעתה בעניין ליקוי השמיעה לקביעה בנכות כללית".

3.בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 13.8.2012 לדון בעניינו של המערער. הוועדה שמעה את המערער וקבעה כך:

"בתיק הנפגע מצויים מספר תוצאות בדיקת שמיעה שמראות כביכול על ליקוי שמיעה. מאידך, יש בתיקו 2 בדיקות ברה ממכונים מוכרים ואמינים מתאריכים 26.8.07 ו- 3.8.09 שבוצעו הרבה זמן לאחר הפסקת עבודתו. בשתי הבדיקות הסף לקבלת שמיעה בתדרים 1000 ו-2000 הרץ בשתי האוזניים היה 20 דב'.

אין לועדה ספק ששמיעתו היא בגדר הנורמה ואין נכות שמיעתית.

הועדה מתוקף תפקידה מתבקשת לקבוע אם יש טנטון תמידי ולא אם יש טנטון בכלל. ברוב המקרים הטינטון מתחיל כטינטון לסירוגין ולא תמיד הוא הופך להיות קבוע.

הנפגע הופנה לבדיקת מאפייני טינטון ביום 22.1.04 ואין ספק שלא היה טינטון בתקופה זו. יש חשיבות רבה יותר למסמך של בדיקת מאפייני טינטון מאשר לתעודה רפואית כללית.

לאור האמור לעיל, דוחה הועדה את ערעור התובע.

עם זאת, מבקשת הועדה את תיק הנכות הכללית על מנת שתוכל להתייחס לפערים ביחס למסקנות שהגיעה ועדה זו לעומת הועדה בנכות כללית.

עם קבלת המבוקש יסוכם הדיון בהעדר התובע.".

ביום 15.10.2012 התכנסה הוועדה לישיבה נוספת לאחר קבלת תיק הנכות הכללית של המערער קבעה הוועדה:

"הועדה עיינה בתיק נכות כללית ובכל המסמכים הרפואיים שבתיק ואין בה כדי לשנות את עמדתה.

הנפגע הפסיק עבודתו בשנת 2002 ואילו בבדיקת שמיעה מיום 23/1/04 מצוין שאין טינטון אם לא היה טנטון שנתיים לאחר תום חשיפה לרעש אין לקבל את הקשר בין תנאי עבודתו לתלונת הטינטון וייתכן וקיימת סיבה אחרת להופעת הטינטון המאוחר."

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

4.עיקר טענותיו של המערער במסגרת נימוקי הערעור והדיון שנערך בפניי הן:

4.1הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים אליהם הופנתה בפסק הדין.