שומרי אמונים בע'מ ואח' נ' וירצברגר ואח'

החלטה

בקשה למתן הוראות בעניין שאלון אשר הוגשה על ידי הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "וירצברגר").

בעקבות הימשכות ההליכים המקדמיים בתיק, ניתנה החלטה ביום 10.6.2013 הקובעת כי על הנתבע להגיש כתב תביעה שכנגד מתוקן, וכן כי הצדדים ישיבו על השאלונים שנמסרו, תוך הכרעה במחלוקות הנקודתיות בנושא זה. בין היתר, הפניתי בהחלטה זו להחלטה קודמת בה קבעתי כי וירצברגר יוכל, אם ירצה בכך, למסור שאלון מתוקן או חדש למי מהצדדים, וכן קבעתי כי "במידה ולא יוגש כתב תביעה שכנגד מתוקן, יענה נציג הנתבעת שכנגד מס' 1 (היא התובעת – ולהלן: "החברה" – א.ד) על השאלון שהופנה לנתבע שכנגד מס' 3 המנוח, בשינויים המחויבים.".

כתב תביעה שכנגד מתוקן לא הוגש, והצדדים מסרו זה לזה את תשובותיהם לשאלון. מכאן הבקשה שבפני, בגדרה טוען וירצברגר כי באופן מעשי לא ניתנו תשובות למרבית השאלות שנשאלו. וירצברגר מוסיף כי עיקר הקושי בתביעה הוא בעובדה כי זו עוסקת באירועים שאירעו לפני 40 שנה, ולפיכך הכרחי לשחזר נתונים מסוימים, אשר החברה הינה הגורם הטוב ביותר לעשות זאת, שכן היא ריכזה אצלה את כל המסמכים הרלוונטיים לרבות חוזים, תכניות, היתרי בניה, פרוטוקולים וכיו"ב. וירצברגר מלין על כך שהחברה הסתמכה באופן בלתי סביר על המונח "בשינויים המחויבים" בהחלטתי מיום 10.6.2013, וראתה בו פתח להתחמקות ממענה על שאלות רבות. בנוסף טוען וירצברגר כי המענה שניתן לשאלון לא נתמך בתצהיר, כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), וזאת על אף פניות חוזרות ונשנות מצדו. לאור האמור מבקש וירצברגר כי בית המשפט יורה לחברה ליתן תצהיר המכיל תשובות מלאות לשאלות שהופנו אליה.

החברה משיבה לטענות ועמדתה היא כי גב' ברכה ראטה, הנתבעת שכנגד מס' 2 ונציגתה של החברה, השיבה על השאלון אשר נשלח בזמנו אל אביה המנוח, אברהם חיים ראטה ז"ל, שהיה הנתבע שכנגד מס' 3 (להלן: "המנוח"). שאלות אלו נענו על ידה בשינויים המחויבים וכפי שנקבע בהחלטתי הקודמת, וזאת בהתחשב בכך ששאלות רבות היו בתחום ידיעתו האישית של המנוח בלבד. בזמנים הרלוונטיים לאירועים הנדונים בשאלון הייתה הגב' ראטה ילדה קטנה ולא הייתה מעורבת בענייני החברה, ובנוסף לכך לא מצאה בקשר לשאלות אלה כל רישום רלוונטי בספרי החברה ולא השיגה מידע נוסף משיחה עם אנשים אחרים. לפיכך טוענת החברה כי יש לדחות את הבקשה.

דין הבקשה להתקבל.

כידוע, ההליכים המקדמיים של גילוי המסמכים (המוסדר בתקנות 112-113 לתקנות ) והעיון בהם (תקנה 114), מהווים אמצעים דיוניים אשר נועדו להגביר את הגילוי ואת השקיפות בניהול ההליך בין בעלי הדין. נקודת המוצא בבחינת הליכים אלו היא כי לכל צד קמה הזכות לעיין בכל המסמכים המצויים באמתחתו של הצד שכנגד, וזאת הן לצורך חתירה לחקר האמת והן כאמצעי להגברת היעילות וההגינות הדיונית (רע"א 290/13 עיריית קלנסווה נ' חברת ביצורית בע"מ, פסקה 9 וההפניות שם (26.5.13) (להלן: "קלנסווה")). ההלכה היא כי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן, ובלבד שהוא רלבנטי למחלוקת שבין הצדדים, וזאת במטרה ליצור שוויון בין בעלי הדין, עד כמה שהדבר אפשרי, מתוך תפיסה שעל ההליך להתקיים ב"קלפים גלויים" ומתוך חיזוק מגמת השקיפות בהליכים השיפוטיים (רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, פסקה 7 (15.10.08) (להלן:"גרבר"); ע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבניין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' אמיר מרדכי, פ"ד מו(3) 793, 798-799 (1992); רע"א 3068/08 סונול ישראל בע"מ נ' מינה ליזרוביץ, פסקה ג(3) (20.8.08) (להלן:"סונול"); רע"א 4249/98 שמעון סויסה נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999)). נקודת המוצא העקרונית של גילוי המסמכים עומדת על גילוי מרבי, שכן המשפט עומד על האמת וביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת. גילוי האמת משרת את אינטרס בעלי הדין בהבטיחו עשיית משפט, והוא משרת גם את אינטרס הציבור בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה (גורן, 198, קלנסווה, פסקה 12). לפיכך ננקטת בעניינים אלו גישה מרחיבה באשר לחובות הגילוי, המאמצת יסודות מהשיטה המשפטית האינקוויזיטורית, מתוך תפיסה הרואה את השיטה הדיונית כהליך ניהולי, בו יש לאמץ את המסלול היעיל ביותר לבירור הסכסוך (סונול, פסקה ג(4) והמובאות שם). מטרת ההליכים הינה, בין היתר, לחדד את השאלות שבין הצדדים ולהשיג הודיות מבעל הדין שכנגד, מתוך הנחה שבמסגרת תצהיר יקפיד יותר על גרסתו כולה (אורי גורן, סדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית 188 (2009) (להלן:"גורן")).

עיון בתשובות שניתנו לשאלון מעלה כי החברה לא עמדה בחובתה לגילוי האמור. ראשית, התשובות לא נתמכו בתצהיר כנדרש לפי תקנה 109. אף אם לטענת גב' ראטה לא ידוע לה על התשובה ולא קיימים נתונים מתאימים בספרי החברה, זכותו של וירצברגר כי היא תמסור את גרסתה העובדתית בתצהיר מאומת כדין, על כל המשתמע מכך ועל כל הנפקות שיש למסירת תצהיר לאחר שהמצהיר הוזהר. שנית, אף לגוף העניין דומה כי קיימות שאלות אשר ניתנו להן תשובות בלתי מספקות או שלא ניתנה להן תשובה, ללא הסבר סביר. כך למשל, לא סביר כי החברה לא תחזיק נתונים או אסמכתאות ממתי מצויים בידיה המקרקעין מושאי ההליך (סעיף 3.1 לשאלון), ממתי מחזיקים נתבעים מס' 2-3 את הדירה שבמחלוקת (סעיף 5.1), או מיהם יתר 52 הדיירים בבניין (סעיף 9.2). כך גם באשר לנתונים נוספים, אשר לגביהם נכתב בתשובה "אין מענה". במקרים אחרים נכתב בתשובה לשאלון "אין מענה. וזה בידיעת החברה", אולם תשובה זו הינה תמוהה, מאחר והתשובות ניתנו גם בשם החברה ולא צוינה כל התנגדות לשאלה לגופה.

יובהר כי אין משמעות המונח "בשינויים המחויבים" משום היתר שלא לענות לשאלון כלל, וככל שהנתונים לא נמצאים בידי המשיב לשאלון יש לציין זאת במפורש.

לאור האמור הבקשה מתקבלת. החברה תעביר תשובותיה המפורטות והמלאות לשאלון מגובות בתצהיר בתוך 14 יום.

כפי שצוין בהחלטות הקודמות, התנהלותם המצערת של הצדדים איננה מסייעת לקידום ההליך. ככל שתהיינה בקשות נוספות אלה תוגשנה עד ליום 20.11.2013. ככל שלא יוגש דבר עד מועד זה ייקבעו מועדים להגשת ראיות הצדדים. התיק לעיוני ביום 21.11.2013.

ניתנה היום, כ"א חשון תשע"ד, 25 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: