שומרז חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ל.ש. פיוניר טכנולוגיות ותקשורת בע"מ

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת כי אתיר לה להתגונן בפני התביעה שהגישה כנגדה המשיבה, בסדר דין מקוצר, על הסך של 1,087,414 ₪.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, בחקירתו של המצהיר מטעם המבקשת בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

התביעה היא, בקליפת אגוז, תביעה להשבה של כספים ששולמו ביתר, כנטען בדו"ח רואה החשבון שצירפה המשיבה לכתב התביעה, בגין הלוואות (או הלוואה אחת בעלת מספר "ראשים") שנטלה המשיבה מהמבקשת, בסך כולל נטען של 4.6 מליון ₪.

טענות ההגנה הן, בתמצית, כי חלק מן התשלומים הנטענים כלל לא נזקפו, ואין לזוקפם, על חשבון ההלוואה האמורה, אלא על חשבון העברת כספים לצדדים שלישיים ו/או החזר כספים בנושאים אחרים והתחשבנויות אחרות שיש בין הצדדים.

יצויין כי מנהלי שתי החברות בעלות הדין הינם אחים.

טענותיה העיקריות של המשיבה כעולה מסיכומיה, לעניין הטעם בעטיו יש לדחות את בקשת הרשות להתגונן, נוגעות לסתירות לכאוריות שמצאה בין הרישומים במסמכי המבקשת בנוגע לאופן זקיפת התשלומים שבוצעו לידי המבקשת, תחת הכותרות "שומרז-החזר-הלוואה" או "ע"ח ריבית 2005", במסמכים שיצאו תחת ידה של המבקשת עצמה, ובין טענות המצהיר מטעם המבקשת, כי למעשה מטרתם של התשלומים הייתה אחרת - אם החזר בגין שכר עבודה של "אסי", אחיהם של שני המנהלים, ואם תשלומים שנועדו להעברה לחברה שלישית בשם הורייזן, שמחצית מן הבעלות בה שייכת למנהל המבקשת.

אלא ש"סתירות" אלה ברישומים שערכה המבקשת, קרי, בכותרות שרשמה על גבי החשבוניות שהנפיקה למשיבה על תשלומים שביצעה, לא היו, לכאורה, רק פרי "דמיונה הקודח" של המבקשת.

עולה מנספחים יא' ו-יב' לבקשת הרשות להתגונן, שלא נטען או הוכח בשלב זה כי הם מזוייפים, שמנהל המשיבה עצמו, מר הרצל לולו שמריז, מודיע לכאורה למבקשת, במכתב מיום 10/4/2007 שכותרתו "החזר הלוואות", כי הוא מעביר לה "צ'קים בגין ריבית (שכ"ע אסי)" – מהו שעטנז זה (חיבור של המילים "ריבית" ו"שכ"ע") אליו כיוון מנהל המשיבה, לכאורה, במכתבו, אם לא אותה סתירה עצמה שלה טוענת כיום המבקשת?

ייתכן, מבלי לחשוד בכשרים חלילה, שהסבר לדברים אלה יש למצוא במה שאמר נציג המבקשת בעמ' 4 לפרוטוקול שורה 1, אך, מכל מקום, בשלב הדיוני שבו אנו מצויים, עת מסמך הנחזה להיות מסמך שנערך על ידי מנהל המשיבה עצמו תומך בטענות המבקשת, ולו בחלקן, נדמה כי אין מנוס ממתן רשות להתגונן.

אוסיף עוד כי גם נספח יב', לו יתקבל כראייה בהליך העיקרי, יכול לשמש כהודאת בעל דין של המשיבה בהסכמה לכאורה על מנגנון זקיפה שונה מזה שעל פיו ערך רואה החשבון את חוות דעתו.

בשולי הדברים אציין כי המשיבה בסיכומיה ציטטה וביקשה להסתמך על "ביאור מס' 5" למוצג מש/1 כראיה לגובה ההלוואה לה היא טוענת ותו לא (קרי – 4.6 מליון ₪ בלבד), אך הציטוט בסיכומיה היה, משום מה, ציטוט חלקי ולא כלל את הסך של 200,000 ₪ נוספים מיום 6.2.2004 הנזכר ב- מש/1, שאם יימנו עולה סכום ההלוואה ל- 4.8 מליון, ומכל מקום אין להם ביטוי או הסבר בדו"ח רואה החשבון.

לא למותר להזכיר כי ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

סוף דבר – אני מתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין רגיל ותצהיר נציג המבקשת ישמש ככתב ההגנה.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: