שומרה חב' לבטוח נ' בטיטו

1.בפני תביעה בה עותרת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 3,228 ₪, ותביעה נוספת בה עותר הנתבע לחייב את התובעת ואת רויטל שרשנבסקי (להלן: "שרשנבסקי") לשלם לו את הסך של 8,545 ₪.

לטענת התובעת, היא ביטחה את רכב מספר 5711127 (להלן: "הרכב המבוטח") בפוליסה מסוג מקיף, שהיתה בתוקף במועד התאונה, ואשר כיסתה את שרשנבסקי בגין נזקים שעלולים להגרם ושנגרמו לרכבה. לטענת התובעת, הנתבע הוא אשר נהג ברכב הפוגע. בכתב התביעה מפרטת התובעת את אירוע התאונה, שאירע ב-18.2.08, כאשר הרכב המבוטח עמד מצד ימין של הכביש, והנתבע יצא במהירות מתחנת הדלק שהיתה מאחורי הרכב המבוטח, לא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה, וכאשר לא הבחין ברכב המבוטח, פגע בו וגרם לו לנזקים.

עוד טוענת התובעת, שכתוצאה מהתאונה, ובהתאם לחובתה על פי הפוליסה היא שילמה לרכב המבוטח סך של 3,228 ₪, שמורכב מהנזק לאחר ניכוי השתתפות עצמית וכולל שכר טרחת שמאי ופיצוי בגין ירידת ערך. התובעת צירפה מסמכים המבססים את הסכום הנ"ל.

התובעת צירפה לכתב תביעתה, בין היתר, חוות דעת שמאי מטעמה, וכן את ההודעה על התאונה (להלן: "ההודעה"), בה הודיעה שרשנבסקי כך: "בתאריך הנ"ל עמדתי בצד ימין של הכביש. הסתכלתי במראה לוודא שהכביש פנוי וכן אותתי. לפתע רכב צד ג' שיצא מתחנת דלק שהיתה מאחור ולא ציית לתמרור האט ומתן זכות קדימה יצא לכביש במהירות וכשהבחין ברכבי בלם בחוזקה כתוצאה מכך החליק ופגע ברכבי בחלקו הקדמי.".

2.בכתב ההגנה מודה הנתבע שפגע ברכב המבוטח, זאת בשל כך שהרכב המבוטח התפרץ לכביש ולא נתן לו זכות קדימה. הנתבע מכחיש שיצא מתחנת הדלקת במהירות, וטוען שהוא ציית לתמרור האט ותן זכות קדימה הממוקם ביציאה מתחנת הדלק. עוד טוען הנתבע, שהתמרור הממוקם ביציאה מתחנת הדלק מורה על מתן זכות קדימה לרכבים המגיעים משמאל, ולא לרכבים שנמצאים בהמשך הדרך. הנתבע טוען ששרשנבסקי היא שנהגה בחוסר זהירות, והיא זו אשר גרמה לתאונה כשהתפרצה משולי הדרך אל הכביש, זאת מבלי שנתנה לו זכות קדימה.

בכתב התביעה שהגיש הנתבע, הוא מוסיף וטוען שבזמן שנסע בכביש, הגיח לפתע מצד ימין של הדרך הרכב המבוטח נהוג על ידי שרשנבסקי, כאשר שרשנבסקי לא אותתה, לא הביטה במראת הצד ולא נתנה לו זכות קדימה. הנתבע טען שכאשר ניסה להמלט מהתנגשות חזיתית עם הרכב המבוטח, הוא פגע בו. לטענת הנתבע, כתוצאה מהתאונה, נפגע רכבו. הנתבע צירף מסמך מטעמו של שבתאי לופו, שאליו הוא מתייחס כחוות דעת שמאי. אין בדעתי לקבל מסמך זה כחוות דעת, זאת מכיוון שהמסמך איננו ערוך כחוות דעת ואיננו חתום. הנתבע תובע סך של 8,545 ₪ כשהוא מסתמך, בין היתר, גם על מסמך זה, ותובע בנוסף שכר טרחת שמאי בסך של 700 ₪, כאשר לא הוגשה לתיק בית המשפט כל אסמכתא לתשלום סכום זה, ועל כן גם רכיב זה של התביעה איננו מתקבל על ידי. עוד מבקש הנתבע בתביעתו, שישולם לו הסך של 1,500 ₪ בגין ירידת ערך עקב התאונה, כאשר גם לרכיב זה אין כל אסמכתא או אישור, וגם את סכום זה אינני מקבלת.

בהסכמת הצדדים, הוגשה מטעם הנתבע חוות דעת שמאי מיום 2.9.09 (להלן: "חוות הדעת מיום 2.9.09") לפיה הנזק המוערך לרכב הנתבע הינו 5,899 ₪. יחד עם חוות הדעת הוגשה לתיק בית המשפט חשבון עסקה בגין שכר טרחתו של השמאי בסך כולל של 760 ₪.

3.בכתב ההגנה מטעם התובעת ושרשנבסקי נטען, שהתובע לא הוכיח את בעלותו על הרכב, כך שממילא אין לו לתובע עילת תביעה נגדן. בכתב ההגנה מטעמן, הן טוענות ששרשנבסקי הסתכלה במראה, אותתה על כוונתה לצאת ממקום החניה, וכשהבחינה שיש באפשרותה לעשות זאת, התקדמה סנטימטר קדימה אל הנתיב, כאשר אז הבחינה ברכב התובע יוצא מתחנת הדלק במהירות, ועל כן בלמה את רכבה. לטענתן, כאשר הבחין בה הנתבע, הוא בלם את רכבו בחוזקה, החליק ופגע ברכב המבוטח. התובעת טוענת שהנתבע יצר עימה קשר ואמר לה שאין לו ביטוח, ועל כן הוא מציע ששרשנבסקי תודה באחריותה והוא ישלם את סך ההשתתפות העצמית. לטענת התובעת, המסמך אותו צירף הנתבע לכתב תביעתו, ואשר נחזה להיות חוות דעת שמאי, נערך כחודש לאחר התאונה ועל כן יתכן שהרכב ניזוק באירועים אחרים מאז התאונה.

עוד טוענת התובעת, שהתובע לא הוכיח את אובדן ערך רכבו. כבר עמדתי על כך קודם, ואוסיף ואציין, שגם בחוות הדעת מיום 2.9.09 אין כל התייחסות לירידת הערך.

4.מטעם התובעת העידה שרשנבסקי, שסיפרה בחקירתה שהחנתה את רכבה מול מקום עבודתה, ושכך היא עושה כ-10 שנים. היא נכנסה לרכב המבוטח, הסתכלה במראות, ולטענתה לא ראתה רכב שמגיח. עוד אמרה בעדותה: "באתי לזחול עם החרטום טיפה החוצה מהמדרכה ומיד שמעתי בלימה של רכב שנסע בפול ווליום מוסיקה, במהירות מאוד גבוהה לדעתי, לפי עוצמת הפגיעה, ופשוט החליק לי על חרטום הרכב, עצר, ביקשתי ממנו פרטים, הוא אמר שאין לו ביטוח. בשעות הערב הוא דאג להתקשר אליי לבקש שאני אודה בעבירה, הוא ישלם לי את ההשתתפות העצמית כדי שיספוג את הנזק, כי אין להם כסף. לא הסכמתי כמובן...". עוד אמרה שרשנבסקי, שהמרחק בין המקום בו היא חנתה לבין היציאה מתחנת הדלק הוא של 3 רכבים.

בחקירה הנגדית, הוצגה לה ההודעה, תוך שהיא נשאלה האם היא מילאה אותה, והשיבה שנשאלה טלפונית וסיפרה מה היה. בהמשך, אישרה שרשנבסקי שמה שכתוב בהודעה זה אכן מה שהיה. עוד אמרה שרשנבסקי, שבתאריך התאונה היא עמדה בצידו הימני של הכביש, בצמוד למדרכה. כאשר נשאלה על כך שאמרה ש"החלה לזחול", השיבה שהיא הסתכלה במראה הראשית "והתחלתי בזחילה, אפילו לא נהיגה..." ואז שמעה את רכבו של הנתבע.

שרשנבסקי אמרה שהנתבע לא ציית לתמרור "תן זכות קדימה". כאשר נשאלה על כך שתמרור תן זכות קדימה לא נועד לרכבים שנמצאים במעלה הדרך, בחרה להשיב כך: "אם הוא היה מאט, הוא לא היה מגיע במהירות כזאת.". כשנשאלה על כך שוב אמרה: "הוא הגיח בצורה כזו שאני מבינה שכשהוא יצא, הוא לא האט. הוא הגיע במהירות כזאת שלא יכול להיות שהוא האט. הסתכלתי במראה ולא ראיתי רכב, והוא הגיח הוא נסע כמו מטורף. אז אמרתי שהיה שם תמרור.".

כאשר נשאלה מדוע בחרה לספר בפעם הראשונה על כך שהנתבע נסע כאשר מרכבו נשמעת מוסיקה בקול גבוה, אמרה שאין לה מושג ושאלו דברים שחרוטים לה במוח.

כאשר עומתה עם טענת הנתבע לפיה היא אמרה לו בזמן התאונה שהיא מיהרה לקחת את בתה מהגן, ושהתקשרה לבעלה שהוא יקח את בתה מהגן, היא הכחישה ואמרה שבעלה הגיע למקום התאונה.

שרשנבסקי אמרה שההתנגשות לא היתה חזיתית, ושהנתבע פגע בחרטום של רכבה.

5.הנתבע אמר בחקירה הראשית, שבדרך למקום עבודתו הוא עובר דרך תחנת הדלק, ושאי אפשר לנסוע שם מהר. הנתבע אמר שיש במקום שלט המורה על מתן זכות קדימה, ולכן הוא האט את רכבו, ראה שאין אף אחד והמשיך בנסיעה, וכאשר חלף על פני התמרור, ראה את שרשנבסקי "...היא יוצאת במצב של לבוא להפוך, לכיוון הנגדי של הכביש, היא חסמה לי את כל הכביש.". הנתבע אמר שלחץ על דוושת הברקס ומשך את ההגה לכיוון שמאל בניסיון לברוח מרכבה של שרשנבסקי. כשנשאל מה ארע לאחר התאונה, השיב שהמכוניות עמדו בצורה כזו, שהרכב שלו עמד לאורך הכביש, ושרכבה של שרשנבסקי עמד לרוחבו של הכביש. הנתבע אמר ששרשנבסקי צעקה עליו על כך שנסע במהירות וביקשה ממנו פרטים. הנתבע הוסיף ואמר, ששרשנבסקי יצאה מהחניה ללא אורות איתות, ולא ראתה אותו מגיע. הנתבע אמר שבזמן התאונה הוא היה חייל ולאור מצבו הכלכלי לא תיקן את הנזק שנגרם לרכבו.

בחקירה הנגדית, אמר הנתבע שהמסמך מאת השמאי שבתאי לופו הינו הצעת תיקון שאינה דו"ח שמאי, ושהיא אכן הסתכמה בסך של 3,190 ₪. כשנשאל כיצד הוא מסביר את ההבדל בין הסכום הזה לבין הסכום שנקבע על ידי השמאי בחוות הדעת מיום 2.9.09, אמר: "זה הצעת מחיר. זו הצעה על הנייר, סתם ככה הוא לא הסתכל והלך. הוא לא היה מוכן לתקן. זה לא דו"ח שמאי. זה מקצועי, על הנייר חתום. הצעת המחיר זה סתם על הנייר.".

בהמשך, נשאל הנתבע על כך שבכתב תביעתו הוא דורש 1,500 ₪ עבור ירידת הערך, ואמר: "האוטו לא שווה, עד היום לא תיקנתי אותו. ירד הערך שלו. כשבאים לקנות את האוטו, רואים את המכה, אף אחד לא רוצה לקנות אותו. אז הוא עלה 14,000 ₪, והיום הוא שווה 11,000 ₪ ובגלל התאונה מורידים לי עליו.". כאשר נשאל על הסכום של ירידת הערך, אמר שהשמאי הוא שרשם זאת. כאשר התבקש להראות היכן השמאי רשם זאת, אמר שהשמאי רק אמר את זה. כאשר נשאל מדוע לא פנה לשמאי לופו שהוא זה שראה קודם את הרכב, שלא היה לו כסף לשלם לאותו שמאי, ושאביו שילם לשמאי שכתב את חוות הדעת מיום 2.9.09, וכי זהו שמאי שהם מכירים מהמוסך. עוד אמר הנתבע, שאין לו קבלה על דו"ח השמאי.

כשנשאל על תקופת הזמן שעברה עד לחוות הדעת מטעמו של השמאי, אמר שניתן לראות שהרכב נשאר כמו שהוא. הנתבע אמר שבזמן שיצא מתחנת הדלק הכביש היה ריק ופנוי. עוד אמר הנתבע, שהוא האט ואחר כך המשיך בנסיעה במהירות של 30 קמ"ש. הנתבע אמר ששרשנבסקי פגעה בו בפינה של הטמבון, וכן גרמה לשפשוף מסוף הכנף הקדמית ועד לכנף האחורית.