שומכר ויס נ' קיבוץ יקום אגודה שיתופית ואח'

החלטה

בקשה לקבלת פטור מתשלום אגרה. לחלופין מבוקש לשלם את האגרה בתום ההליך דנן. המשיבים מתנגדים לבקשה.

המבקשת הגישה לבית משפט זה תביעה ובה עתרה לקבלת סעד כספי בסכום של 2,689,500 ₪, ולחילופין לקבלת סעד הצהרתי המורה כי היא זכאית לקבל מהמשיב 1 (קיבוץ יקום) בית צמוד קרקע, שערכו דומה לערכם של בתי המגורים המוחזקים על ידי חברי המשיב 1 שהם בני גילה. המבקשת טוענת בתביעתה כי הנתבעים הפרו התחייבויות אשר ניתנו לה ולהוריה בתחילת שנות התשעים שעניינן במתן מענק כספי למבקשת בסך של כמיליון ₪ (כערכם דאז). המבקשת מוסיפה וטוענת בכתב התביעה כי הפרת ההתחייבות הנ"ל לוותה בביצוע עוולות שונות, אשר כולם הסבו למבקשת נזקים שונים ובהם נזק כלכלי קשה.

המשיבים מתנגדים לבקשה מאחר והמבקשת לא הוכיחה את דלותה הכלכלית, מאחר וההליך אינו מגלה עילה, ומאחר והמבקשת הסתירה עובדות ונתונים רלוונטיים מבית המשפט. המשיבים טוענים כי המבקשת הגישה תביעה זהה בעילותיה ובנזקים הנטענים לבית משפט המחוזי בתל אביב. השוני היחידי הנטען שקיים בין התביעות שהוגשו לבתי המשפט השונים הוא בסכום הסעד הכספי הנתבע. הסעד הכספי המבוקש בתביעה שהוגשה בבית משפט זה נמוך בכמיליון ₪ מהסעד הכספי הנדרש בכתב התביעה שהוגש בבית משפט המחוזי בתל-אביב. המשיבים מוסיפים כי כבוד הרשם, השופט ברנר, דחה ביום 10.6.2010 את בקשת המבקשת לקבלת פטור מאגרה וחייב אותה בתשלומה. לאחר שהמבקשת לא שילמה את האגרה במועד שנקבע לכך, הורה כבוד הרשם על מחיקת התביעה. המבקשת הגישה ערעור על החלטת הרשם, ועובר להכרעה בערעור הגישה בבית משפט זה תביעה בעילות זהות לעילות שנכללו בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב. עד היום לא עדכן מי מהצדדים בהליך זה את בית המשפט בדבר תוצאות הערעור שהגישה המבקשת כמתואר לעיל.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. אני סבור שדי בכך שהמבקשת הסתירה בבקשתה לפטור מאגרה כי הליך זהה בעילותיו ודומה בסעדיו תלוי ועומד (ולו בדרך של ערעור על מחיקת התביעה) בפני בית משפט המחוזי בתל אביב, כדי לדחות את בקשתה לפטור מאגרה.

גם לגופו של עניין (ומעל לצורך) לא שוכנעתי כי הבקשה מגלה הצדקה להיעתר לה.

תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 קובעת כי בית המשפט רשאי לפטור את המבקש מתשלום אגרה, כולה או חלקה, אם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה ואם התביעה מגלה עילה. תנאים אלה הם תנאים מצטברים.

המבקשת היא עורכת דין המייצגת את עצמה. כתב התביעה נוסח על ידה בדרך מסורבלת, בלתי סדורה ובלתי נהירה. כתב התביעה גדוש בטענות ובמלל רב ומחזיק לא פחות מ –161(!) עמודים (ללא נספחים). המבקשת חוזרת אין ספור פעמים על טענותיה. לא ניתן לרדת לסוף דעתה ו"לחלץ" את עילות התביעה מתוך "ים המלל" מבלי להשקיע זמן רב ומאמץ בהיקף שאינו מוצדק. בנוסף, המבקשת אינה טורחת לציין את פרטי הנתבעים בכתב תביעתה, וזאת בניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובעת מגדירה בכותרת כתב התביעה קבוצת נתבעים "נתבעים 1א: חברי קיבוץ יקום כולם יחד ו/או כל אחד מהם לחוד על דרך של הרמת מסך". אין צורך להכביר במילים. לא ניתן לנהל הליך משפטי על בסיס כתב התביעה כפי שהוא מנוסח היום.

לגופו של עניין, עיון בכתב התביעה מגלה כי על פני הדברים התביעה התיישנה לכאורה. האירועים העומדים בבסיס התביעה, ובכללם ההתחייבות הנטענת של הנתבעים ליתן למבקשת (או להוריה) מענק כספי, התרחשו בשנות התשעים. התביעה הוגשה בחלוף כשני עשורים, בחודש דצמבר 2010. כאשר עסקינן בתביעה כספית, בבוא בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה, אין די בבחינת העילה עצמה אלא שיש לבחון גם את סכום התביעה (ר' רע"א 8091/08 בר יעקב נ' היועץ המשפטי של הממשלה, טרם פורסם, ניתן ביום 19.4.09 ס' 4 להחלטת כב' הש' גרוניס). עמדת הפסיקה בעניין זה היא שלא לפטור בעל דין מתשלום אגרה אם הגיש תביעה בסכום מנופח שאינו סביר והגיוני בהתאם לנסיבות העניין. כבר נפסק כי "כאשר אדם תובע סכום פנטסטי... ללא כל פירוט, ללא כל ביסוס וכאילו הסכום "נשלף מן השרוול", הרי שניתן לומר על תביעה כזו כי אין היא מגלה עילה" (בש"א 13593/01 (מחוזי חיפה) ניצולת הקרטל בע"מ נ' אסם תעשיות מזון בע"מ). בענייננו, המבקשת עותרת לקבלת סעד כספי בגין ראשי נזק המבוססים על הערכותיה הסובייקטיביות בלבד שלא נתמכו באסמכתאות כלשהן. כך למשל המבקשת דורשת סך של 1,500,000 ₪ שהוא לטענתה "ערך ריאלי של דירה מהסוג האופי והנתונים שניתן היה לרכוש באמצעות המתן בגין הורים נשוא ההסכמות הנ"ל... ערך ריאלי ואף פחות בהרבה מכפי שבפועל ובמציאות שוק הנדל"ן של היום". קביעת ערכו של נכס מקרקעין מסורה למי שעיסוקו בכך - שמאי מקרקעין. טענתה של המבקשת בעניין שווי נכס מקרקעין מהסוג הרלבנטי לא נתמכה בחוות דעת שמאית או בכל דרך אחרת. דומה כי הערכה זו היא פרי הערכתה הסובייקטיבית של המבקשת. בנוסף המבקשת עותרת לקבלת סך של 397,500 ₪ שהן עלויות שנאלצה לשאת בגין שכירת דירות והובלת ציוד. הוצאות אלה לא גובו באסמכתאות כלשהן. אין כל קושי להציג את האסמכתאות הנ"ל, מקום בו המבקשת טוענת כי נשאה בהוצאות אלה בעבר. ראש נזק נוסף הוא אובדן הכנסה בסך של 792,000 ₪. גם הפעם המבקשת לא טרחה לתמוך ולבסס את הנתונים העומדים בבסיס חישוביה, ואף לא ברור מה לאבדן הכנסה ולנושא של נכס המיועד למגורים.

מכל האמור לעיל עולה כי הסעד הכספי הנדרש בכתב התביעה נסמך על ראשי נזק בלתי מפורטים כדבעי ובלתי מבוססים, ועל פניו נראה מופרז. יש לזכור כי אחת ממטרות גביית האגרה היא לשמש מחסום מפני הגשת תביעות מנופחות, מוגזמות וחסרות סיכוי.

די בכל האמור לעיל כדי לדחות את הבקשה, מבלי שקיים צורך לבחון את שאלת דלותה הכלכלית של המבקשת.

המבקשת תשלם את האגרה במלואה עד ליום 24.3.11. ישיבת קדם משפט הקבועה בפני כבוד הנשיאה ביום 6.3.11 מבוטלת.

אם המבקשת לא תשלם את האגרה במלואה עד למועד שנקבע, ההליך יימחק. אם האגרה תשולם במלואה ובמועד הנ"ל, תינתן החלטה המורה על הגשת כתבי הגנה וייקבע מועד חדש לקדם משפט.

אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, כ' אדר א תשע"א, 24 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: