שומאן נ' שרחה

פסק דין

כפי שצוין בהחלטות שניתנו בעבר התנהלות התובע איננה סבירה ואינה מאפשרת קידום של הליכי הבירור בתיק.

בישיבה מיום 4.12.12 הצהיר ב"כ התובע כי ימציא לידי ב"כ הנתבע את המסמכים שנדרשו על ידי האחרון, את יתר המסמכים הרלבנטיים כמו גם תצהיר תשובות לשאלון שנמסר לידיו בתוך 30 ימים. חרף האמור, לא פעל התובע כנדרש ממנו. התובע אף התעלם מהחלטות שניתנו בעניין שבמסגרתן התבקש להסביר את התנהלותו (החלטות מימים 10.1.13, 6.2.13 ו- 6.3.13) תוך שהמשיך לעשות דין לעצמו, אף שמעת לעת הסביר, תוך התנצלות, שהעיכובים נובעים בשל מצבו הרפואי של התובע (שלכך לא הובאה כל אסמכתא) ומפרישת עורך דין ממשרד ב"כ התובע (עניין שעליו הודע כבר ביום 19.1.13 ושאין בכוחו להסביר עיכוב בתקופה שלאחר מכן).

רק ביום 10.4.13 – ואף זאת לאחר שחלף מועד הארכה האחרונה שניתנה בעניין – מסר ב"כ התובע הודעה לאקונית בדבר השלמת ההליכים המקדמיים, מבלי שצורפה כל אסמכתא בדבר מסירת המסמכים או התצהירים הנדרשים לידי ב"כ הנתבע.

גם לאחר מכן – המשיך התובע בדרכו ונמנע מלהתייחס להחלטות שיפוטיות (למשל, ההחלטה מיום 17.4.13 שהתובע בחר שלא להגיב לה).

בסופו של יום – ביום 16.5.13, הגיש התובע תגובה מתנצלת נוספת שאליה צורפו תצהירי גילוי מסמכים ותצהירי תשובה לשאלון. עיון בתצהירים אלה גילה כי אין מדובר בתצהירים של התובע עצמו אלא בתצהירים של אחר שהצהיר כי "הוסמך על ידי התובע לעשותם בשמו".

על רקע זה ביקש הנתבע להורות על מחיקת התובענה. התובע התבקש להגיב לבקשה עד ליום 25.6.13. חלף תגובה, הגיש התובע, ביום האחרון שנקבע להגשת התגובה, הודעה על הסכמת הצדדים להידבר ביניהם ולמתן ארכה של 30 יום להגשת התגובה לבקשת הנתבע למחיקת התביעה. זמן קצר לאחר מכן – ביום 1.7.13 – הודיע הנתבע כי לא היתה הסכמה כאמור.

חרף החלטת בית המשפט בעניין מיום 1.7.13, לא הגיב התובע להודעת הנתבע, לא במועד שנקבע (7.7.13) ואף לא במועד שעד אליו ביקש להאריך לו את המועד לתגובה (18.7.13), וזאת אף בהתעלם מכך שבקשתו להארכת מועד לא נתקבלה וגם בעניין זה המשיך התובע לעשות דין לעצמו.

התובע אף לא הגיב לבקשת הנתבע למחיקת כתב התביעה ואף זאת גם לאחר שחלף המועד המקורי שנקבע לכך (25.6.13) ואף לאחר שחלף המועד שלגביו היתה – לטענתו ובניגוד לעמדת הנתבע – הסכמה להארכת מועד (25.7.13).

התוצאה היא – שהתובע עושה שוב ושוב דין לעצמו. הוא מתעלם פעם אחר פעם מהחלטות שיפוטיות. התנהלותו מביאה להתארכות הדיון ומונעת, הלכה למעשה, כל אפשרות לקידום הליכי הבירור.

מכל מקום, במצב דברים זה, על רקע ההתנהלות כאמור, ומשהתובע לא הגיב לבקשת הנתבע להורות על מחיקת כתב התביעה – דומה כי אין מנוס מלהורות על מחיקת התביעה.

משכך אני מורה על מחיקת התביעה.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ג, 28 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: