שולץ נ' חכימי ואח'

החלטה

בקשה למתן צו לגילוי ספציפי של סרט הקלטה ותמליל, ולגילוי דו"חות מס הכנסה לשנים 2010-2011.

בהחלטה מיום 19/3/13 קבעתי מועדים לביצוע הליכי הגילוי והעיון במסמכים, כמו גם להליכים מקדמיים נוספים. המשיבים גילו במסגרת תצהיר גילוי המסמכים מטעמם, את קיומם של ההקלטה והתמליל נושא החלטה זו. מדובר ב"תמלול הקלטה בין אייל בו דויד, אורן שולץ, ניר שולץ והנתבעים".

המבקש אם כן אינו צד לשיחה.

לטענת המבקש, אוחזים המשיבים קלטת הרלוונטית לבירור המחלוקות ביניהם, וחובה עליהם לגלותה לאלתר. לשיטתו, הסתרת ראיה זו אינה עומדת בחריגים לכלל הגילוי הרחב הקבוע בדין ובהלכה הפסוקה ואין המשיבים רשאים להציגה בשלב הנוח להם.

המשיבים טוענים מאידך, כי יש לדחות את מועד העיון בתמלול ההקלטה לשלב מאוחר יותר ועד לאחר הגשת תצהירי הראיות מטעם המבקש, על מנת שלא יהיה באפשרותו לבצע מקצה שיפורים במסגרת תצהירו ולהתאים את גרסתו לדברים שנאמרו במסגרת אותה ישיבה שהוקלטה.

עיינתי בטענות הצדדים ובכתבי הטענות והגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המבקש.

נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם הינה גילוי מרבי. ניתן להורות על גילוי ועיון במסמכים ביחס לכל ענין השנוי במחלוקת והכלול בה.

גישה זו נובעת מההנחה לפיה זכות העיון במסמכים נגזרת מזכות היסוד של הגישה לערכאות והתכלית העומדת ביסוד ההליך המשפטי, חשיפת האמת.

כאמור, מטרתו של גילוי המסמכים הוא להביא לחקר האמת.

לביה"מ סמכות להורות על דחיית עיון במסמך שנכלל בגילוי המסמכים לשלב מאוחר יותר, מקום בו סבר כי העיון לא ישרת מטרה זו.

הנסיבות בהן עשוי ביה"מ לדחות את הגילוי פורטו ברע"א 4249/98 סויסה נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פד"י נה(1) 515 (להלן-"הלכת סויסה");

נפסק כי אין להגביל את הלכת סויסה לתביעות נזיקין בלבד (בר"ע (תא)1753/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד רונן גולד (פורסם בנבו) 13/12/2004) (להלן-"עניין גולד").

יישומה של הלכת סויסה בעניינו מוביל למסקנה כי אין לדחות העיון המבוקש.

אמנם כתב התביעה מנוסח באופן תמציתי ומבוסס כל כולו על טענת התובע להפרת הסכם הלוואה, ואילו מבקשת הרשות להגן עולה כי מדובר בהסכם שנחתם כחלק ממערך הסכמים מסחריים שנחתמו בין הצדדים במסגרת פעילות עסקית משותפת.

עם זאת, הנתבעים אינם מכחישים את קיומה של ההלוואה (סעיף 14 לבר"ל), ומכאן שהלכה למעשה אין מחלוקת על עצם קיומו של האירוע נושא התביעה.

לטענת המשיבים ההלוואה נפרעה (סעיפים 22 ואילך לבר"ל) וזהו לב המחלוקת בתיק זה.

עיננו הרואות כי מדובר בתביעה כספית רגילה בה שני הצדדים אוחזים בראיות פחות או יותר במידה שווה וכל צד סיפק גרסה עובדתית מכאן שאין לאפשר למשיבים יתרון דיוני על פני המבקש.

המשיבים הם הנושאים בנטל להסביר מדוע יש מקום לסטות מהכלל העומד ביסוד הגילוי והעיון במסמכים "בעל דין שטוען שיש לחרוג מן הכלל, עליו הנטל להסביר מדוע יהיה זה צודק ויעיל שלא לאפשר לצד שכנגד לבדוק ביסודיות ולהתייחס בפירוט בגרסתו העובדתית אל המסמכים שמבוקש לדחות את העיון בהם" (ההדגשות במקור-ה.פ) ("עניין גולד" סעיף ב(ב) להחלטה).

לטעמי לא די בטענה לפיה קיים חשש שהמבקש יתאם את גרסתו.