שולדר ואח' נ' בהאי אמסלם ואח'

החלטה

לפני בקשה לסלק את התביעה שכנגד על הסף על ידי מחיקתה ולחילופין על ידי דחייתה.

תמצית התביעה וההגנה

1.התובע והנתבע שכנגד (להלן – "התובע") תבע בכתב תביעתו לאכוף הסכמי מכר מקרקעין ולמנות כונס נכסים לצורך העברת הבעלות בהם אליו בהתבססו על הסכמי מכר בינו לבין הנתבעות 1-3 (להלן –"הנתבעות"). לחילופין תבע לקבל מהן פיצויים בגין הפרתן את הסכמי המכר.

נטען בכתב התביעה כי הנתבעות היו זכאיות להרשם - יחד עם עוד חמישה יורשים, אשר חלקם נפטרו וחלקם נרשמו כנפקדים - כבעלים של שטח אדמה הידוע כחלקות 9 ו-16 בגוש 18134 מגרש 191 בנהריה (להלן – "החלקות"). הנתבעות היו זכאיות להרשם כיורשים של חמישה נפטרים או נפקדים אלו.

ביום 20/1/98 נחתם הסכם מכר בין התובע לבין הנתבעות, לפיו רכש התובע – לטענתו – את החלקות. ביום 30/8/03 נחתם הסכם נוסף בין התובע לבין הנתבעים 1-3 ובו נקבעה תמורה אחרת לחלקות, ככל הנראה עקב חלוף השנים והצורך לעדכן את התמורה.

חלק מהתמורה שולם על ידי התובע, והוא נותר על פי ההסכם השני חייב לשלם לנתבעות סכום של 315,000$.

עוד הוסכם באותו הסכם מ-30/8/03 כי יועברו מתוך התמורה 50,000$ לנתבע 4 וכי יתרת המחיר והשלמת עסקת המכר תיהיה כאשר בית המשפט יתן אישורו כי החלק השייך לאפוטרופוס לנכסי נפקדים יעבור לנתבעים 1-3.

2.על מנת לבטל את ההעברה של חלק מהמקרקעין לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, הגישו הנתבעות תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד האפוטרופוס. ניתן פסק דין לטובתן, אולם האפוטרופוס ערער עליו לבית המשפט העליון. בסופם של הליכים, בפסק דינו מיום 7/7/10, קבע בית המשפט העליון, כי לאפוטרופוס יש 15% מהחלקות.

במהלך השנים, שהתיק התנהל בבית המשפט העליון, ניסה התובע, או מי מטעמו, להגיע להסכם עם האפוטרופוס, והנתבע 4, אשר כאמור ייצג את הנתבעות, אישר לו שהוא רשאי לנהל מגעים עם האפוטרופוס במטרה להגיע לפשרה. מגעים אלו, כאמור, לא נשאו פרי, ובית המשפט העליון נתן את פסק דינו.

לאורך השנים, כעשור, ניהל הנתבע 4 את ההליכים המשפטיים בשם הנתבעות לפני בית המשפט המחוזי בחיפה ואף לפני בית המשפט העליון. גם במהלך שנים אלו היו לנתבעות טענות על כך שההסכמים אינם בתוקף, והתובע התנגד לטענות אלו.

3. בתביעה שלפני הודגש כי היא הוגשה נגד הנתבע 4 במעמדו ככונס לנכסי הנתבעת 1 ולא נגדו באופן אישי. הנתבע 4 זכה במשפט נגד הנתבעת 1 בסכום כסף אותו חבה לו הנתבעת 1, ככל הנראה עקב שכר טרחה על מתן שירותים משפטיים. לפיכך רשם משכון לטובתו על זכותה של הנתבעת 1 בחלקות ומונה להיות כונס נכסים על זכויותיה של הנתבעת 1.

שתי הנתבעות הנוספות הן תושבות חו"ל.

4.בתביעה חלוקים הצדדים במספר נושאים, כשהעיקריים בהם הם, אם ההסכם תקף, כאשר הנתבעות טוענות שלא התמלאו תנאים מוקדמים להשארתו בתוקפו, והנתבעות 2-3 טוענות כי כלל לא ייפו את כוחה של הנתבעת 1 להתקשר בהסכם בשמן. כן חלוקים הצדדים בשאלה, אם הנתבע 4 מייצג את הנתבעות 2+3 גם לצורכי תביעה זו. יצויין כי כתב ההגנה של הנתבעות הוכן והוגש על ידי הנתבע 4 בשמן. עמדתו של התובע היא כי הנתבעות, בחוסר תום לב, מסרבות לפעול על פי ההסכם, משום שהעסקה איננה כדאית להן בשל עליות מחירים.

התביעה שכנגד

5.הנתבע 4 הגיש תביעה שכנגד, אותה מבקש התובע לסלק על הסף. בתביעתו זו טען הנתבע 4 כי הוא פעל במשך שנים רבות על מנת לשחרר את הנכס מהאפוטרופוס וכי שכר הטרחה המגיע לו הוא כ-750,000 ש"ח.

לטענת הנתבע 4 הוא עבד קשות וארוכות, במשך כעשר שנים, בערכאות השונות ואף ברשויות אחרות על מנת לשחרר את המקרקעין. הוא לא קיבל שכר טרחה. בתביעתו מבקש התובע לגזול את המקרקעין מהנתבעות ואף ממנו (ככל הנראה יש ברצונו להפרע מהמקרקעין, אחרת טענה זו לא מובנת, אולם יצויין כי בינתיים, לאחר ההסכמים וככל הנראה לאחר רישום הערת אזהרה על המכר לפי ההסכמים, נרשמו עיקולים מרובים). לטענתו על התובע לשלם את שכרו לפי דיני חוזים, עשיית עושר ולא במשפט ואו נזיקין. הנתבע 4 מבקש 20% מערך החלקה 191, לגבי החלק שהצליח להחזיר לידי הנתבעות, שכן לגבי היתר הוא נפרע מההוצאות ששולמו לו על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים על פי פסקי הדין. מכאן הסכום של 750,000 ש"ח, שלו יש להוסיף מע"מ.

הנתבע 4 הוסיף כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע תוספת נפרדת מהתובע וזאת בגין הימשכות ההליכים בבית המשפט העליון גם כתוצאה מהתערבותו של הנתבע שכנגד בהליכים אלו במטרה לחלץ את המגרש מאת האפוטרופוס על נכסי נפקדים לטובת עצמו.

עוד ציין הנתבע 4 כי הוא מנהל תביעה נפרדת כנגד נתבעת 1 בגין חובותיה לו, על אף שהוא ממשיך לייצג את הנתבעות בהליכים שונים.

הבקשה לסילוק על הסף והתגובות לה: