שוישה ואח' נ' כהן

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנתבעת "למחיקת התובענה ו/או לעיכוב הליכים בתובענה הנוכחית עד להכרעה סופית בתביעה שתלויה ועומדת בין הצדדים בת.א. 49945-02-11 בבית המשפט המחוזי בת"א".

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 13.4.11 הגישו התובעים נגד הנתבעת, בתיק זה, תביעה כספית ע"ס 85,660 ₪ בסדר דין מקוצר (להלן – "התביעה שבנדון"). עילת התביעה שבנדון הינה הפרה נטענת מצד הנתבעת של הסכם מכר דירה מיום 16.7.07 שנחתם בין הצדדים (להלן – "הסכם המכר"), הסכם שבו התחייבה הנתבעת למכור לתובעים דירת מגורים ברח' שמעון התרסי 32 ת"א (להלן – "הדירה"). ההפרה הנטענת מקורה בכך שהנתבעת שלחה לתובעים הודעת ביטול של הסכם המכר, בנסיבות שבהן לדעת התובעים הנתבעת לא היתה רשאית עפ"י הסכם המכר ועפ"י הדין לבטלו. סכום התביעה מורכב מסכום סנקציית הפיצוי המוסכם (20,000 דולר) הקבועה בהסכם המכר. יצוין כי כתב התביעה מגולל מסכת שלמה של התנהלות ושל הליכים ושל התחייבויות בין הצדדים ומול צדדי ג' שונים, בשנים שלאחר כריתת הסכם המכר, וזאת נוכח מצבה הפיסי והתכנוני המיוחד של הדירה, שהיקשה על התובעים לקבל מימון בנקאי, בהלוואת משכנתא, לצורך תשלום יתרת תמורת המכר, מעבר לסכום הראשוני ששילמו התובעים (60,000 דולר) במעמד חתימת הסכם המכר. התובעים מציינים בכתב התביעה, כי, מבחינתם, אין כל מניעה להשלמת ביצוע ההתחייבויות ההדדיות בהסכם המכר (כפי ששונה בהסכמים שנעשו בין הצדדים לאחר מכן) וכי, להבנתם, אין לנתבעת כל צידוק ענייני/חוקי לביטול הסכם המכר, וכל רצונה הוא להתעשר על חשבון התובעים. התובעים מציינים בכתב התביעה, כי נאלצו להגיש לביהמ"ש המחוזי בת"א תביעה מקבילה לאכיפת הסכם המכר וכן בקשה לצו מניעה.

ביום 27.2.11 הגישו התובעים נגד הנתבעת בבית המשפט המחוזי בת"א בתיק 49945-02-11 תביעה לאכיפת הסכם המכר (להלן – "התביעה במחוזי"). השוואת כתב התביעה בתביעה שבנדון עם כתב התביעה במחוזי מלמדת שהתובעים פרסו בשתי התביעות מסכת דומה מאוד של טענות ועובדות, אם לא זהה ממש.

ביום 12.4.11 הגישה הנתבעת כתב הגנה בתביעה במחוזי וכן תביעה שכנגד, שבה צורף גם ב"כ התובעים, עו"ד רן כהן, כנתבע נוסף (להלן – "התביעה שכנגד במחוזי"). בתביעה שכנגד במחוזי תובעת הנתבעת מהתובעים ומעו"ד רן כהן מס' סעדים, שכולם נוגעים להסכם המכר: סעד של פיצוי כספי בסך 269,072 ₪ בגין אי-תשלום דמי שכירות או דמי שימוש ראויים לנתבעת בגין השימוש בדירה בשנים האחרונות; סעד של הצהרה בדבר בטלות הסכם המכר מחמת אי-חוקיותו ו/או ביטולו כדין ע"י הנתבעת בשל הפרתו היסודית ע"י התובעים; סעד של פינוי התובעים מהדירה, וסעדים נוספים.

ביום 26.6.11 הגישו התובעים (ביחד עם עו"ד רן כהן, הנתבע הנוסף בתביעה שכנגד במחוזי) כתב הגנה מפני התביעה שכנגד במחוזי.

ביום 27.2.11 הגישו התובעים, במסגרת תיק התביעה במחוזי, בקשה למתן צווי מניעה זמניים במטרה להבטיח הקפאת מצב הדברים לגבי הדירה והסכם המכר וזכויות הצדדים לגביהם, עד להכרעה בתביעה במחוזי. בהחלטתו מיום 5.4.11 של ביהמ"ש המחוזי, ניתנה הוראה בדבר "הקדמת מועד הדיון בתובענה במקום דיון במעמד הצדדים בסעד הזמני, שכן יהיה בכך כדי לייעל את הדיון ולחסוך מזמנו של ביהמ"ש ומזמנם של הצדדים".

בהחלטתי מיום 24.7.11 בתביעה שבנדון דחיתי את בקשת הנתבעת מיום 17.5.11 לראות בכתב התביעה משום כתב תביעה בסדר דין רגיל (ולא סדר דין מקוצר), דחיתי את בקשת התובעים מיום 26.6.11 למתן פס"ד בהיעדר בקשת רשות להתגונן, מחקתי את בקשת הנתבעת מיום 16.5.11 למחיקת התביעה שבנדון ו/או לעיכוב הליכים בה עד להכרעה בתביעה במחוזי, והוריתי לנתבעת להגיש בקשת רשות להתגונן, תוך שאיפשרתי לנתבעת להגיש בקשה חוזרת כדין למחיקת התביעה ו/או לעיכוב הליכים בה.

ביום 22.8.11 הגישה הנתבעת את בקשתה שבנדון (להלן – "הבקשה שבנדון"). הבקשה נתמכת בתצהירה של הנתבעת וצורפו אליה נספחים רבים. בבקשה נטען כי, מכוח העיקרון של "הליך תלוי ועומד" ומאחר שהתובעים הגישו את התביעה במחוזי, שעילתה ועילת התביעה שבנדון חופפות, יש להימנע מדיון בבקשה שבנדון ולהמתין להכרעה בתביעה במחוזי.

ביום 22.8.11 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן. בהתאם להחלטותיי מיום 22.8.11 ומיום 8.9.11, בקשה זו לא תידון ולא תיקבע לדיון, עד להכרעתי תחילה בבקשה שבנדון.

ביום 14.9.11 הגישו התובעים את תגובתם על הבקשה שבנדון. התגובה נתמכת בתצהירו של התובע 1. בתגובתם מתנגדים התובעים לבקשה שבנדון וטוענים "כי אין מדובר באותו עניין תלוי ועומד, אין מדובר באותן עילות תביעה והפולגתאות שבין התביעות – שונות" (סעיף 9 לתגובה).

ביום 18.10.11 הגישה הנתבעת תשובה לתגובת התובעים.

להשלמת התמונה יצוין שלתיק הוגש פרוטוקול דיון שנערך ביום 25.9.11 בתביעה במחוזי. בהחלטת ביהמ"ש שניתנה בתום הדיון לא ניתן כל צו אופרטיבי וביהמ"ש הביע דעתו שראוי שהצדדים יגיעו להסדר סופי מהיר לסילוק התביעה במחוזי והתביעה שבנדון גם יחד. יצוין כי לא מצאתי בפרוטוקול הדיון והחלטה הנ"ל את ההבהרה שב"כ התובעים, בסעיף 2 לתגובתו מיום 3.10.11, טוען שביהמ"ש הבהיר (הבהרה "כי הסכם המכר לא ניתן לביטול והינו תקף").

דיון ומסקנות:

הלכה מחייבת היא, כי מכוח עיקרון של "הליך תלוי ועומד" יש לעכב דיון בתביעה, כאשר זו הוגשה לאחר תביעה קודמת, ושתי התביעות הינן בעלות עילה זהה, כאשר מבחן זהות העילות הוא מהותי ואין צורך שבשתי התביעות ייתבעו אותם סעדים. עפ"י אותה הלכה, זהות עילה קיימת גם אם בכל אחת מהתביעות עשויות להתעורר שאלות נוספות, ובלבד שהשאלה המרכזית שבשתיהן זהה. "הרעיון העומד מאחורי הכלל של "ענין תלוי ועומד" הוא כפול – מניעת הכבדה מיותרת על היריב ומניעת הטרדה מיותרת של בית-המשפט...אין להכביד על בתי-המשפט בדיון מקביל באותה שאלה מהותית, שאם לא כן, שני בתי-משפט יצטרכו לשמוע בנפרד ראיות דומות וטיעונים דומים, ואף עלולים הם באותו ענין להגיע לתוצאות הפוכות". עוד נקבע באותה הלכה מחייבת, כי כאשר מוחל עיקרון "הליך תלוי ועומד" אין לסלק את התביעה השניה בזמן על הסף, אלא לעכב את הדיון בה עד להכרעה בתביעה הראשונה בזמן. הלכה זו נקבעה ב-ע"א 9/75 אל-עקובי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477 (1975). ב-ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ – חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' סתם, פ"ד מב (1) 541 (1988) חזר וקבע ביהמ"ש העליון כי אין למחוק את התביעה השניה עד להכרעה בתביעה הראשונה, אלא לעכב את הדיון בה עד להכרעה בתביעה הראשונה. ב-רע"א 346/06 ד"ר באסם חזאן נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ (לא פורסם, 14.5.06) נקבע שיש לתת את הדעת בדיון בשאלת תחולת עיקרון הליך תלוי ועומד לשאלה, האם ההכרעה באחד משני ההליכים צפויה לייתר את ההכרעה בהליך השני. עוד נקבע שם כי לא תמיד ייעוכב ההליך השני בזמן, ויש לבחון גם את השלב הדיוני שבו מצוי כל אחד מההליכים ולהעריך באיזה מהם צפויה הכרעה מהירה יותר.

יישום ההלכה הנ"ל על עובדות המקרה שלנו מביא אותה למסקנה ברורה, לפיה יש להיעתר לבקשה שבנדון.

אין לי ספק כי ההכרעה בתביעה במחוזי צפויה להוות מעשה בית-דין בתביעה שבנדון, ולכן לייתר הצורך לדון בה. המסכת העובדתית שנפרשה בשתי התביעות הינה דומה מאוד, כאמור, אם לא זהה ממש, והשאלה העיקרית המשותפת בשתי התביעות היא מי מהצדדים, אם בכלל, הפר את הסכם המכר, כאשר שאלת זכותה של הנתבעת לבטל את הסכם המכר נגזרת משאלת ההפרה.

למעשה, תוכן דברי ב"כ התובעים בתגובתו הנ"ל מיום 3.10.11 לגבי "הבהרת בית המשפט המחוזי" (הבהרה שאין לה כל ביטוי בפרוטוקול הדיון וההחלטה הנ"ל בתביעה במחוזי) מלמד שגם התובעים סבורים שיש זיקה עניינית ברורה בין שתי התביעות.

לא מצאתי כל טעם ענייני המצדיק הגשת התביעה שבנדון לאחר הגשת התביעה במחוזי, ומתגנב לו חשש, כי התביעה הוגשה בעיתוי שבו הוגשה, לאור החלטתו הנ"ל מיום 5.4.11 (ימים ספורים לפני מועד הגשת התביעה שבנדון) של ביהמ"ש המחוזי, החלטה שבה לא ניתן לתובעים מבוקשם באופן מיידי בתביעה במחוזי.