שוישה ואח' נ' כהן

החלטה

בהחלטה זו אכריע בשלוש בקשות נפרדות שהגישו הצדדים.

החלטה זו באה בעקבות החלטתי הקודמת מיום 10.7.11, שבה הצגתי את שלוש הבקשות הטעונות הכרעה ושבה קבעתי שהבקשות טרם בשלות להכרעה, משהנתבעת טרם מסרה תשובותיה על תגובות התובעים על שתי בקשותיה של הנתבעת.

בהחלטתי הנ"ל מיום 10.7.11 נדרשו ב"כ שני הצדדים להגשת תצהירים ובהם הבהרות כמפורט בהחלטה.

ביום 18.7.11 הגיש ב"כ התובעים הודעה בהמשך להחלטה, שבתחילתה כתב "הח"מ מתנגד להגשת תצהיר מטעמו" ואכן לא הגיש בפועל כל תצהיר. בגוף ההודעה הנ"ל התייחס ב"כ התובעים לתוכן העומד על הפרק.

ביום 19.7.11 הגיש ב"כ הנתבעת מסמך תשובה לדברים. גם ב"כ הנתבעת פטר עצמו מחובת הגשת תצהיר, מבלי להתייחס לכך במסמך.

בהחלטתי הנ"ל מיום 10.7.11 קבעתי כי לאחר שיתקבלו תצהירי ב"כ הצדדים כאמור תינתן החלטה עניינית בבקשות העומדות על הפרק, בכפוף לגבולות סמכותי כרשם. ב"כ הצדדים הפרו אמנם הוראות החלטתי בכך שלא צירפו כל תצהיר, אך בנסיבות לא אשהה עוד ההכרעה בדברים, ואכריע בדברים, כאשר להפרה הנ"ל יינתן משקל מתאים בהחלטתי.

בקשת הנתבעת לראות בכתב התביעה משום כתב תביעה בסדר דין רגיל

לאחר שנתתי דעתי לטענות ומסמכי הצדדים, מצאתי לדחות בקשה זו.

התביעה נפתחה בתיק בימ"ש זה כתביעה "בסדר דין מקוצר". גם בכותרת כתב התביעה שהוגש לתיק ביהמ"ש נרשם במפורש "כתב תביעה בסדר דין מקוצר" ואף בסעיף 11 בגוף כתב התביעה מפורט הבסיס של התביעה כתביעה בסדר דין מקוצר. אך הנתבעת מבקשת להיבנות מטעותו של ב"כ התובעים, שחתם על הזמנה לדין רגילה (הזמנה לדין של תביעה בסדר דין רגיל בה הוזמנה הנתבעת להגיש "כתב הגנה", ולא בקשת רשות להתגונן).

למרות שאין בידי לקבל את טענתו של ב"כ התובעים כי "אין זה נפקא מינה מה נרשם בטופס "ההזמנה לדין", אני סבור שהנתבעת לא יכולה בנסיבות להיבנות מטעותו של ב"כ התובעים. הנתבעת מיוצגת ע"י עו"ד, שחזקה עליו שקרא והבין את מסמכי התביעה ואף בדק את מסמכי תיק ביהמ"ש, ולכן ידע שמדובר, למעשה, בתביעה בסדר דין מקוצר.

לא שוכנעתי מדברי ב"כ הנתבעת כי קמה לה "זכות", בשל טעותו של ב"כ התובעים, לשינוי סדר הדין של התביעה.

האיזון בנסיבות יהיה בכך שתינתן לנתבעת ארכה מהיום להגשת "בקשת רשות להתגונן" כדין, תוך דחיית בקשת התובעים למתן פס"ד בהיעדר בר"ל במועד, ולו בכך יש לרפא את הפגם שנוצר בשל טעותו של ב"כ התובעים.

בקשת התובעים למתן פס"ד בהיעדר בר"ל במועד

כאמור למעלה, האיזון המתבקש בנסיבות כולל את דחיית בקשה זו של התובעים למתן פס"ד בהיעדר הגנה, וכן כולל מתן זכות לנתבעת להגיש בקשת רשות להתגונן.

יצוין, כי לתובעים אין ולא יכולה להיות הסתמכות על היעדר התגוננות מצד הנתבעת, שכן הנתבעת הגישה כתב הגנה (שאינו מספיק כאמור) וגילתה מפורשות בכך דעתה שבכוונתה להתגונן מפני התביעה.

אוסיף ואציין כאן את העובדה שב"כ התובעים הגיש בקשות – שלא היה ראוי שיגישן – למתן פס"ד בהיעדר בר"ל, ואפנה לפירוט הדברים בהחלטתי הנ"ל מיום 10.7.11.

אני דוחה אפוא בקשה זו.

בקשת הנתבעת "למחיקת התובענה ו/או לעיכוב הליכים בתובענה עד להכרעה סופית בתביעה שתלויה ועומדת בין הצדדים בת.א. 49945-02-11 בבית המשפט המחוזי בת"א"

בנסיבות העניין סבורני שראוי שהנתבעת תגיש תחילה בקשת רשות להתגונן כדין, בטרם תידון בקשתה שבנדון.