שויגמן נ' בן מוחה ואח'

פסק - דין

1.התובע היה בזמן הרלוונטי לתביעה בעל רכב פרטי, והנתבע מס' 1 היה בעל רכב פרטי אחר.

הנתבעת מס' 2 היא חברת ביטוח שביטחה את רכבו של הנתבע מס' 1.

2.על פי הנטען בתביעה, ביום 16/3/2010, כאשר נהג התובע בכביש החוף, רכב הנתבע חסם את נתיב הנסיעה בחשכה מוחלטת, ללא כל סימני אזהרה, הוא לא הבחין בו, התנגש בו, וכתוצאה מכך נגרם לרכבו נזק של 11,500 ₪, וכן נזקים נוספים שעניינם שכ"ט שמאי, גרירה ושכירת רכב חלופי.

הרכב הוכרז כאובדן מוחלט.

3.לטענת התובע, כאשר אירעה ההתנגשות, הנתבע מס' 1 נטש את רכבו, הוא לא היה ברכב, והשאיר אותו בנתיב השמאלי של הכביש באמצע מסלול הנסיעה.

4.הנתבעים בכתב הגנתם טוענים שביום התאונה, קצת לפני התאונה המתוארת בכתב התביעה, נהג הנתבע 1 ברכבו בכביש החוף, וכאשר הגיע למחלף נתניה, פגע בו רכב של צד שלישי מאחור, העיף אותו לכיוון גדר הבטון המפרידה בין נתיבי הנסיעה – כלומר לצד שמאל של הכביש. הרכב הפוגע נמלט מהמקום, רכב הנתבע מס' 1 נעצר כשהוא צמוד לבטונדה, כשהוא בולט מעט לנתיב השמאלי.

5.הנתבע 1 טוען כי הוא לא נטש את רכבו, אלא ממש לאחר שהרכב נפגע ובעודו מטושטש עד מאוד, הוא יצא מהרכב ומיד אירעה התאונה המתוארת בכתב התביעה.

6.בדיון שהתקיים בפני העיד התובע כי הוא אכן נסע בנתיב השמאלי של הכביש, פגע ברכב הנתבע מס' 1, שהיה ללא אורות מכל סוג שהוא, ואיבד את ההכרה למספר דקות.

7.מנגד העיד הנתבע 1 ואמר שגם הוא איבד את ההכרה והיה מטושטש, הוא ניסה להפעיל את אורות החירום, אך לא הצליח לעשות זאת כי הם לא פעלו, ככל הנראה כתוצאה מהמכה שספג רכבו. הוא גם לא הצליח להזיז את מוט ההילוכים, הוא הציג תמונות של הרכב, שהראו שכל הרכב היה ערימת פח מקומטת אחת גדולה.

8.התובע טען בסיכומיו כי על בית המשפט בקביעת האחריות, לקחת בחשבון את העובדה שלנתבע יש חברת ביטוח, וכן על בית המשפט לקבוע נורמת התנהגות ש"תחנך" את הציבור לא לנטוש כלי רכב באמצע הכביש לאחר תאונה.

9.באשר לעובדה שלנתבע יש ביטוח תקף, הרי עובדה זו אינה שיקול לגיטימי בקביעת האחריות, שהרי חברת הביטוח נכנסת לתמונה רק לאחר שבית המשפט מוצא כי יש חבות של הנתבע, ולא לפני כן.

חברת הביטוח מכסה את חבות המבוטח כלפי צד ג', והיא באה לשרת אינטרס של הנתבע ולא אינטרס של התובע.

10.באשר לצורך לקבוע נורמת התנהגות ראויה, הרי עקרונית הטענה נכונה.

עם זאת, השאלה שבפני היא האם הנתבע אכן התרשל.

מדובר בנהג רכב שזה עתה היה מעורב בתאונה קשה. רכבו עף לכיוון המעקה, הוא היה מטושטש, כנראה גם איבד את ההכרה למספר שניות.

טענתו של הנתבע שהוא ניסה להפעיל את נורות החירום, לא נסתרה, והיא מקבלת חיזוק גם מהעובדה שהרכב, שללא ספק עובר לתאונה נהג עם אורות על הכביש, היה ללא שום אורות, כלומר החבטה גרמה לתקלה כלשהי במערכת החשמל.

11.מהרגע שרכב הנתבע פגע במעקה הבטיחות, ועד לרגע התאונה נשוא התביעה, חלפו מספר שניות בלבד.

לא הוכח שהנתבע יכול היה לעשות משהו כדי למנוע את התאונה, ובכלל סבירות התנהגותו נמדדת לפי ההתנהגות המצופה מאדם במצבו באותן הנסיבות, כלומר אדם שזה עתה עבר תאונה ואיבד את ההכרה, ולא ממי שיושב במשרד ממוזג וצריך לתת להחליט בדיעבד כיצד מוטב היה לנהוג.

קרוב לוודאי שלו היה הנתבע נשאר ברכב ומנסה לחפש משולש אזהרה או אפוד זוהר ברכב שזה עתה הפך לגרוטאת פח, לא היה מצליח למנוע את התאונה, אך תוצאותיה היו קשות כלפיו בתור מי שנמצא ברכב ללא חגורת בטיחות.