שוטוב ואח' נ' רויטמן ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית ותביעה שכנגד.

התובעים טוענים כי התקשרו עם התובעת בהסכם שכירות נכס שהינו דירה בבעלותה של הנתבעת ברח' להמן רוברט 22/1 בקרית ים (להלן: "המושכר"), החל מיום 1.8.2002.

התובע 1, מר שוטוב וסילי ז"ל הלך לעולמו ביום 15.9.09 לאחר הגשת התובענה. למושכר צמוד מחסן שהוסב על ידי הנתבעת לחדר מגורים בשנת 1996. החדר הנוסף הופרד מהמושכר באמצעות קיר גבס. התובעים טוענים כי בתחילת שנת 2008 הבחין התובע 2, לאחר שהמשטרה הוזעקה לחצר ביתו על מנת לסלק או לעצור את הדיירים המשתכנים בחדר הנוסף הצמוד למושכר, כי החדר האמור שהנו חלק בלתי נפרד מהמושכר, הופרד מהדירה באופן בלתי חוקי. כן התברר לתובע 2 לטענתו, כי במהלך תקופת השכירות עימם ומשך למעלה מחמש שנים, הנתבעת מקבלת שכר דירה חודשי בסך 750 ₪ בעבור החדר הנוסף וכי אין כל חלוקה של צריכת החשמל, מים וביוב בין המושכר לחדר הנוסף ותשלומים אלו חלו במשך כל השנים על התובעים. התובעים טוענים כי הרסו את מחיצת הגבס התוחמת בין המושכר לחדר הנוסף ובשל כך דרשה מהם הנתבעת שכר דירה נוסף. לטענת התובעים, בתחילה אכן שילמו התובעים לנתבעת את התוספת בשכר הדירה כפי שדרשה, אולם לאחר בירור, סברו התובעים כי היות והנתבעת התעשרה על חשבונם משך תקופת השכירות עד פריצת מחיצת הגבס, לא מגיעה לה כל תוספת תשלום בגין החדר הנוסף. לטענת התובעים, דרשה הנתבעת מהתובעים לסלק ידם מהמושכר בטענה כי הסכם השכירות פג תוקפו והתעלמה מנוהג ההמשכיות ששרר בין הצדדים במשך שש שנים. התובעים טוענים כי למרות שההסכם המקורי הוא לשנה, הוא מתחדש אוטומטית בכל סוף תקופה לתקופה של שנה נוספת ומעולם לא הודיעו לנתבעת בכתב על כוונה להאריך את תקופת ההסכם. לטענתם, הם זכאים להחזר מלא של הכספים שגבתה הנתבעת בעבור שכירות בגין החדר הנוסף משך כל אותן שנים בסך 49,500 ₪ (עבור 60 חודשי שכירות בסך 750 ₪ לחודש) וכן כספים ששילמו התובעים בגין מים חשמל וארנונה בחדר הנוסף בסך כולל של 61,400 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. התובעים טוענים כי ביום 3.9.08 שלחו התובעים לנתבעת דרישה לתשלום הסכומים האמורים לעיל והודיעו לנתבעת כי עד לתשלום מלוא דרישתם, הם יוסיפו לשהות בדירה בשכירות בסך של 550$ לחודש בהתאם להסכם השכירות, כאשר דמי השכירות החודשיים יקוזזו מחובה של הנתבעת כלפיהם. לטענת הנתבעים המדובר ב 31 חודשי שכירות עד לקיזוז מלוא החוב. התובעים טוענים כי משבישרו זאת לנתבעת היא החלה להשתולל, להשליך אבנים ואף גרמה לנזק, כך שהתובעים נאלצו לפנות לעזרת המשטרה. לטענתם, הנתבעת המשיכה במעשי האלימות כלפיהם מה שאילץ אותם לפנות בבקשה למתן צו הגנה וביום 30.1.09 ניתן צו הגנה הדדי ומאז התרחקה הנתבעת מהמושכר. התובעים מציינים כי הם הודיעו לנתבעת כי ככל שתשלם את חובה במלואו הם יעזבו את המושכר בתום תקופת השכירות שהחלה ביום 1.8.08 והסתיימה ביום 31.7.09. אלא שהנתבעת לא שילמה את חובה ואף הגישה כנגדם תביעה בהליך של סדר דין מקוצר ועתרה לסעד פינוי ולסעד כספי. בפועל נותרו התובעים בנכס עד לחודש 8/09 והגישו תביעתם זו שבפני.

לטענת הנתבעת, הצדדים ערכו ביניהם הסכם שכירות חדש מדי שנה. לטענתה, התובעים ידעו שהחדר הנוסף הנו חלק מרכושה של הנתבעת וכי משתכנים דיירים נוספים בחדר הנוסף. לטענתה זכותה לעשות ככל העולה על רוחה ברכושה והדבר אינו נתון לשיקול דעת התובעים. לטענתה היא הפחיתה בידיעת התובעים סך של 50$ מדמי השכירות החודשיים, בשל העובדה כי התובעים נשאו בתשלומי חשמל, מים וארנונה גם בעבור החדר הנוסף. עוד טוענת הנתבעת כי היא ביקשה מהתובעים אינספור פעמים לחדש את חוזה השכירות ולחלופין לפנות את המושכר במידה ואין ברצונם לחדש את החוזה השכירות.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לחיוב התובעים-הנתבעים שכנגד, בגין חוב בדמי השכירות בסך של 25,920 ₪ בגין התקופה שמיום 31.7.08 ועד ליום 2.8.09 וכן עתרה הנתבעת לפיצוי בסך של 18,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לדירה ולחפצים בה כגון: מקרר, מיטת נוער וחמישה שטיחים שהיו במחסן ולטענת הנתבעת נזרקו על ידי התובעים, בניין קיר גבס חדש, הרכבת מונה חשמל שלטענת הנתבעת הוסר על יד התובעים, טיפוח הגינה אשר לטענת הנתבעת הוזנחה במשך שנים, ארון שבור במטבח, קרמיקה שבורה במקלחון חדר ההורים, דלת שבורה, שני מנעולים שבורים ותיבת דואר שבורה. עוד טוענת הנתבעת כי על התובעים לשלם לידיה סך של 12,000 ₪ בעבור השימוש שעשו התובעים בחדר הנוסף אשר לטענתה לא נכלל בהסכם השכירות וסך של 12,000 ₪ בגין הוצאות משפט בהליך הפינוי. עוד טוענת הנתבעת כי על התובעים לפצותה בסך של 25,000 ₪ בגין תקיפה אשר תקפו אותה ביום 31.8.08 לאחר שיחה שקיימו הצדדים בנוגע לסיום תקופת השכירות ופינוי הדירה.

הנתבעת טוענת כי הסכם השכירות בעבור התקופה שמיום 31.7.08 ועד ליום 31.7.09 זויף על ידי התובעים, היא איננה זוכרת שחתמה על ההסכם ולא הייתה לה כל כוונה להמשיך בהסכם עם התובעים.

מנגד טענו התובעים כי בהתאם להסכם השכירות מיום 1.8.07 ניתנה להם האפשרות להאריך את תקופת השכירות עד ליום 1.8.09 והם הודיעו לתובעת כי כך בכוונתם לעשות. לטענתם, החוב הנטען עבור דמי השכירות מופרך ולא גובה בראיות מתאימות וכך אף טענותיה של הנתבעת באשר למטלטלין אשר ניזוקו. לטענתם, לא היה כל מונה חשמל בחדר הנוסף.

בין הצדדים התקיים הליך לפינוי המושכר אשר כלל גם תביעה כספית בגין שכר דירה שלא שולם (ת.א. 13704-11-8) במסגרתו הסכימו הצדדים כי התובעים יפנו את הדירה עד ליום 2.8.09, כאשר סך של 24,479 ₪ המשקף את דמי השכירות אשר הגיעו לנתבעת לטענתה עד אותו מועד, הופקדו על יד התובעים בקופת בית המשפט עד לבירור תביעתם בהליך שבפני. כן הוסכם בין הצדדים, כי במסגרת ההליך שבפני, תידון אף שאלת ההוצאות בגין הליך הפינוי.

דיון:

זכויות וחובות הנובעים מהסכם נקבעים על בסיס ההסכמה בחוזה וכאשר לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם.

ראה ע"א 409/78 גולן נ. פרקש ל"ד (1) 813

ע"א 5856/06 לוי נ. נורקייט בעמ' (28/1/08)

פרשנות חוזה נעשית לפי כוונת הצדדים ולפי הנסיבות כאשר הכוונה אינה ברורה.

ע"א 151/87 ש. ארצי בעמ' נ' אורי רחמני פ"ד מג (3) 489).

מהו תוכן ההסכם בין הצדדים ?

הצדדים הסכימו כי החל משנת 2002 שכרו התובעים מהנתבעת את הדירה נשוא התובענה. הדירה הוגדרה בפרק המבוא בהסכמי השכירות אשר צורפו לכתבי הטענות של הצדדים, כדירה כוללת 5 חדרים, מטבח, שירותים, מסדרונות ומרפסת אחת. אין בהסכמי השכירות כל זכר לקיומו של חדר נוסף/מחסן ואין ציון של מספר חדרי השירותים במושכר.

בקשר לאותו חדר נוסף או מחסן, העידה בפני הנתבעת כלהלן: " המחסן מושכר משנת 96', הם נכנסו בשנת 02'" (עמ' 34 שורה 22 לפרוטוקול מיום 20.5.13). "זה חדר מחסן אבל אני עשיתי ממנו חדר, הוספתי שם מקלחת, בניתי מרפסת סגורה 1.20 מטר, אני שמתי גז נוסף, שמתי שם שעון מונה. בתוכנית הבית זה חדר מחסן. אני השכרתי את זה בשנת 96' למגורים." (עמ' 15 שורות 4-6 לפרוטוקול).

לעניין זה העיד בפני הנתבע 2 "ש: כמה חדרים כלל הבית שלך? ת: 5 חדרים. ש: זה אומר מה שצוין בהסכם השכירות? ת: נכון."

(עמ' 11 שורות 29-30, עמ' 12 שורה 1 לפרוטוקול מיום 1.5.11).