שוחרר ממעצר נאשם, שיוחסה לו עבירה של התחזות וניסיון להפרת הוראה בשל סגירת שטח

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של התחזות לאחר ועבירה נוספת של ניסיון להפרת הוראה בשל סגירת שטח. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, והורה על שחרור בערבות כספית של 2500 ש"ח, ועל כך עוררת התביעה. לדברי התובע, טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי לא קמה בנסיבות שלפנינו עילה של מסוכנות שמצדיקה מעצר, ואילו הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, אשר העדות היחידה המופיעה בו היא אמרתו של המשיב. המשיב טוען באמרתו כי היה בלבול בתעודות, לאחר שבמחסום קודם הגיש את תעודתו ביחד עם תעודה ישראלית של חברו, והתעודות הוחזרו יחדיו והוא לקח בטעות את תעודת חברו. לדבריו, בעת שנבדק במחסום אל זעיים ניסה להתחזות לבעל התעודה שברשותו, מפני שהיה בלחץ. המשיב טען עוד כי לא התכוון להגיע לירושלים אלא לאל זעיים. כאמור, המשיב נחקר לבדו, ואין בתיק עדות של חברו הישראלי של המשיב או של נהג המונית, שאולי יכולים היו לתמוך בגרסתו.

בימ"ש קמא ציין בהחלטתו כי "חומר הראיות מראה פנים לכאן ולכאן", ואכן מדובר בנסיבות שבהן, גם אם הראיות עוברות את הסף הפורמאלי של ראיות לכאורה, לפי הלכת זאדה, עדיין יש חולשה מסוימת בראיות, הן נוכח הגרסה שמסר המשיב, אשר עם כל הקושי שבה, אינני סבור שהיא מופרכת על פניה, שהרי חבר נושא תעודת זהות ישראלית אכן היה עם המשיב, והן נוכח העובדה שלא נחקרו שני עדים שאולי היו יכולים לשפוך אור על הנסיבות.

הלכה היא כי עוצמת הראיות יכולה להשפיע על מידת ההגבלה על חירותו של נאשם, וכך נוסחה ההלכה בעניין חטואל :

"... גם מקום שיש ראיות לכאורה, יש לתת את הדעת ליחס בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת ההגבלה על חרות הנאשם. ככל שהראיות לכאורה חזקות וחד-משמעיות יותר, כך גדלים הסיכויים, שבהתקיים שאר התנאים המקימים עילת מעצר, לא יורה בית המשפט על חלופת מעצר; וגם ההיפך הוא נכון - מקום שבחינת חומר החקירה, אפילו בשלב הלכאורי, מעוררת ספקות וסתירות, הדבר מהווה שיקול לכך שבית המשפט יעדיף חלופת מעצר על פני מעצר, גם בהתקיים כל התנאים למעצר."

             (בש"פ 5837/00   חטואל יצחק נ' מדינת ישראל, תק-על 2000(3), 745 ,עמ' 746) .

כאמור, בנסיבות שלפנינו חומר הראיות מעורר ספקות מסוימים, ולכן ראוי לשקול ביתר שאת חלופת מעצר. בימ"ש קמא ציין כי נוכח גילו ועברו הנקי של המשיב, מדובר במסוכנות מוגבלת שניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר. יש לציין כי אמנם עברו של המשיב אינו נקי, אולם אין בעברו עבירות דומות לאלה המיוחסות לו עתה. בסופו של דבר, יש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו, ולשקול האם ניתן לתת מענה לעילות המעצר בחלופת מעצר נאותה.

בנסיבות שלפנינו, נוכח החולשה המסוימת בראיות, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של בימ"ש קמא אודות חלופת מעצר, אשר מחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור, בכפוף להסתייגות אחת באשר לגובה הערובה הכספית. אני סבור כי הסכום שקבע בימ"ש קמא נמוך מדי, וראוי לקבוע סכום גבוה יותר, שיהיה בו כדי לתת מענה טוב יותר לחשש מפני הימלטות מן הדין.

סוף דבר, ערר התביעה נדחה בעיקרו, והחלטת בימ"ש קמא על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר נותרת על כנה, אולם תנאי לשחרורו של המשיב יהיה הפקדת 5,000 ש"ח במזומן, וכן המצאת ערבות צד ג' בעל רישיון עבודה בישראל, אף היא על סכום של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, 8 באפריל 2008, ג' בניסן התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: