שוחט נ' סואעד ואח'

פסק דין

פתח דבר

ביום 14/12/2010 הגיש מר רונן שוחט (להלן: "התובע") כתב תביעה, לפיו ביום 06/06/2010 עשה דרכו לצומת טובה זנגריה כאשר מופיע אור ירוק ברמזור אשר בכיוון נסיעתו. לטענתו, רכב הנתבעת מספר 1 (להלן: "הנתבעת") הגיח משמאל, תוך התעלמות מוחלטת מהוראת הרמזור האדום לעצור עצירה מוחלטת וכתוצאה מכך פגע רכב הנתבעת ברכב התובע. רכב התובע הוכרז ע"י שמאי כאובדן כללי (להלן:"התאונה").

לפיכך, עותר התובע לסעד של פיצוי בסך 14,489 ₪.

בכתב הגנתה כפי שהגישה הנתבעת ביום 13/02/2011, הכחישה הנתבעת את העובדה כי נהגה את רכבה וחצתה צומת כשרמזור אדום מורה על עצירה, לגירסתה, רכב התובע הוא אשר חצה את הצומת כשבכיוון נסיעתו הרמזור מואר באדום ומורה על עצירה. לטענת הנתבעת, מיקום הפגיעות ברכבה יעיד על נכונות גרסתה וכי התובע לא הוכיח כי תיקן רכבו וכי נגרמו לו הוצאות כלשהן.

דיון והכרעה

קשה היא בחינת טענות הצדדים, כאשר כל אחד גורס באופן שונה לחלוטין מגרסת הצד שכנגד. ואולם, ברי כי מי מבין בעלי הדין חצה את הצומת כאשר רמזור אדום מורה על עצירה בכיוון נסיעתו. כל אשר נותר בידי לעשות הוא לבחון את גרסאות הצדדים ולהכריע מי מביניהם מדייק בדבריו ומי הוא אשר בהתנהגותו ובנהיגתו הרשלנית גרם לקרות התאונה.

בשל סדרי הדין, אבחן תחילה את טענות התובע כפי גרסתו:

גרסתו הראשונית של התובע כפי שטען בכתב התביעה, נשמעת כגרסה הגיונית ומהימנה. התובע תאר את הדרך היטב, תאר כיצד רמזור עוקב אחר רמזור בדרך בה עבר וכי באמצע דרך זו, חוצה רמזור "קצר" כפי טענתו, לאלו הפונים שמאלה מכיוון צפון לכיוון מזרח, כפי שפנתה הנתבעת לגרסתו.

ואולם, טענת התובע לפיה נסע באיטיות רבה הואיל וזמנו היה בידיו, אינה מתיישבת עם התמונות אותן הגיש בפניי כראייה להוכחת גרסתו, שכן מן התמונות עולה כי עוצמת הפגיעה היתה חזקה, ואינה תואמת מצב בו שני הרכבים נסעו באיטיות.

יצוין, כי מסקנתי לפיה הנתבעת נהגה את רכבה באיטיות, נובעת מכך שהנתבעת, כפי הנטען ע"י התובע, חצתה את הצומת כאשר רמזור אדום מורה על עצירה בכיוון נסיעתה, הרי שאם טענתו נכונה, הרי שעשתה כן באיטיות, הואיל ובין אם פנתה עם רכבה כשהיה עליה לעצור ובין אם פנתה עם רכבה כשמותר היה לה לנסוע, הרי שלא נהגה במצב זה במהירות, למען תישמר יציבות רכבה על הכביש. אך טבעי הוא הדבר כי נהג המבצע פנייה בצומת, מאט נסיעתו טרם ביצוע הפנייה, בין אם עד כדי עצירה ובין אם ע"י האטה.

לפיכך, לטעמי המציאות המחויבת מן ההיגיון היא, כי הנתבעת נהגה שלא במהירות רבה עובר להתנגשות רכבה עם רכבו של התובע. על כן תמוהה בעיני עוצמת הפגיעה בשני הרכבים המעורבים בתאונה, בעיקר הפגיעה הכפולה ברכבו של התובע, הן בכנפו הקדמית של רכב התובע והן בכנפו האחורית של רכבו.

להפרכת גרסתו, העיד אביה של הנתבעת בפניי, כי כשהגיע לבית החולים הבחין בנהג השני (התובע) וכששאל כיצד אירעה התאונה, השיב לו התובע כי היה בדרכו לעסקה חשובה והתנצל שקרה כך לבנותיו (ראה עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 06/04/2011), למען ההגינות אציין כי התובע הכחיש אמירה זו בדיון שבפניי והוסיף כי אבי הנתבעת רק אמר שהעיקר שהכל בסדר (ראה עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 06/04/2011).

כעת אבחן את טענות הנתבעת כפי גרסתה:

גרסת הנתבעת הינה, כי חצתה עם רכבה את הצומת, כאשר רמזור ירוק מאפשר נסיעה, כי נסעה אחרי רכב שכבר ביצע פנייה שמאלה ברמזור וכי רכב התובע פגע ברכבה, כאשר חצה את הצומת ברמזור אדום.

תמוה בעיני מדוע הנתבעת, אשר לטענתה נסעה עם שתי אחיותיה לא הביאה אף לא אחת מהן להעיד בפניי ולחזק גרסתה. יש בכך כדי לפגוע באמינות גרסתה.

ואולם, מעיון בעמ' 2, סעיף 5 לדו"ח בוחן התנועה רס"ר אופיר ברקוביץ' (להלן: "הדוח"), מתואר באשר לרכבה של הנתבעת (רכב א' בדו"ח), כי נפגע דופן צד ימין אחורי כולל כנף, טמבון ופנס אחורי כתוצאה ממגע עם דופן שמאלית של רכב התובע (רכב ב' בדו"ח). גם מפירוט נזקי הרכבים ניתן להיווכח, כי רכבה של הנתבעת הוא אשר נפגע מרכבו של התובע ולא ההיפך. שכן אילו חצתה את הצומת כשהתובע כבר חצה אותו, הגיוני שרכבה היה נפגע בחזית ולא בצידו הימני, מה גם שאם התובע אכן נסע באיטיות כפי שטען, מה מנע בעדו לעצור את הרכב למראה רכבה של הנתבעת חוצה את הצומת אותו עובר? לטעמי התשובה לכך היא, כי התובע לא נהג את רכבו באיטיות כנטען, ואולי אף חצה את הצומת כאשר אור צהוב מהבהב בנורית הרמזור.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחנתי את תמונות הרכב שהגיש התובע ושמעתי את אשר בפיהם של הצדדים, נוטה אני לקבל את גרסת הנתבעת.

לפיכך, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.