שוחט נ' גרינברג ואח'

פסק דין

התביעה ייסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובע בתאונה נשוא התביעה. לפי האמור בכתב התביעה היו מעורבים בתאונה שלושה כלי רכב: רכב התובע, רכב הנתבעים 1 – 2 ורכב הנתבעים 3 – 4. הנהגים המעורבים מסרו הודעות במשטרה, ולפי הרשום בתיק המשטרה בתאונה היה מעורב רכב נוסף (רכב מסוג פגו' בו נהג מר אברמזון). נהג רכב זה אינו צד להליך זה והוא גם לא זומן למתן עדות, למרות שפרטיו ידועים. כפי שיובהר יש לכך משמעות בהבנת, או נכון יותר אי הבנת, תאונה זו.

התאונה אירעה בכביש מהיר, כביש 40, בתאריך 11.07.04. התביעה הוגשה כחלוף יותר מחמש שנים, בחודש ינואר 2010. העידו בפני נהגת רכב התובע והנתבע 3, נהג רכב הנתבעים 3 – 4. הנתבע 1, נהג רכב הנתבעים 1 – 2 לא יכול היה להתייצב לעדות, מפאת גילו, והצדדים הסכימו שההודעות שמסר במשטרה ולחברת הביטוח יוגשו כתחליף לעדותו. התובע הגיש את תיק המשטרה במלואו, על כן עיינתי גם בהודעות שמסר נהג הרכב הנוסף במשטרה. דבריו יובאו להלן אף שמשקלם אינו רב.

לפי האמור בכתב התביעה, נהגת רכב התובע נהגה רכבה בכביש ולפתע רכב לפניה בלם בלימת פתע. היא בלמה רכבה מיידית, אך מאחר וחששה שלא תספיק לעצור הרימה גם את בלם היד. כתוצאה מכך הסתובב הרכב ונעצר בתוך נתיב נסיעתו. כעבור זמן פגע ברכב התובע רכב הנתבעים 3 – 4 בדלת הקדמית שמאלית של הרכב, ולאחר מכן פגע ברכב, בצידו השמאלי אחורי, רכב הנתבעים 1 – 2.

גרסתה של נהגת רכב התובע היתה שונה. לפי עדותה היא נסעה בכביש, בנתיב השמאלי מתוך שניים, ולפתע רכב לפניה סטה במהירות מהנתיב הימני לנתיב השמאלי ובלם כדי לפנות שמאלה (עמ' 2 שורה 10 ואילך). היא בלמה רכבה בחוזקה, ומשראתה שרכבה אינו עוצר, הרימה את בלם היד. כתוצאה מכך הרכב עצר, הסתובב שמאלה בין 90 – 120 מעלות, ונעמד כאשר חלק מהרכב מצוי בנתיב השמאלי וחלקו בשול השמאלי. רכב מאחוריה הצליח לעבור מבלי לפגוע בה, כעבור שניות ספורות פגע בה מאחור רכב הנתבעים 1 - 2 וסובב את הרכב כך שהוא נעמד בניגוד לכיוון הנסיעה. כעבור מספר שניות נפגע רכבה פגיעה נוספת מרכב הנתבעים 3 – 4 באזור דלת הנהג.

העדות שונה לפחות בשני עניינים מהותיים. ראשית, הטענה בדבר סטייה פתאומית של הרכב שנסע לפני רכבה, מנתיב ימני לתוך נתיב נסיעתה, אינה נזכרת לא בכתב התביעה ולא בהודעות שמסרה הנהגת במשטרה בסמוך לאחר התאונה. גרסה זו עלתה לראשונה בחקירה הנגדית, אף לא בעדות הראשית. שינוי זה משמעותי לגבי אחריותה של הנהגת לתאונה, שהרי אין דין מי שאינו שומר מרחק מספיק מהרכב לפניו ונאלץ לבצע בלימת חרום, לרבות הרמת בלם יד, כדין מי שאינו מספיק לבלום רכבו מאחר ורכב סטה במפתיע לתוך נתיב נסיעתו.

שנית, בעדותה טענה נהגת התובע שהיא נפגעה תחילה מאחור על ידי רכב הנתבעים 1 – 2, כתוצאה מכך הסתובב רכבה, ורק אז נפגע הרכב על ידי רכב הנתבעים 3 – 4 בדלת השמאלית קדמית. עדות זו לפיה הפגיעה הראשונה ברכב היתה בצד השמאלי אחורי, תואמת את האמור בהודעותיה במשטרה, אך היא אינה תואמת לאמור בכתב התביעה, לפיו הפגיעה הראשונית היא בדלת הקדמית שמאלית, כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים 3 – 4. גרסת התובע בכתב התביעה אמנם אינה תואמת להודעות הנהגת מטעמו, אך היא עולה בקנה אחד עם גרסתו של הנתבע 1 לפיה הוא הצטרף לתאונה קיימת, ובטרם פגע ברכב התובע הוא ראה שרכבים לפניו, שלושה במספר, פוגעים זה בזה.

יתר על כן. בעדות נהגת רכב התובע במשטרה היא מסרה שאנשים אמרו לה שרכב נוסף פגע ברכבה, ולטענתה היא לא הרגישה פגיעה זו (ראה ההודעה מיום 05.01.05 שורות 15 – 16). ואכן כאמור, לפי תיק המשטרה, רכב נוסף היה מעורב בתאונה. נהג רכב זה מסר הודעה במשטרה, ולפי גרסתו הוא נהג רכבו בכביש בנתיב השמאלי ולפניו רכב התובע. לפתע רכב התובע סטה שמאלה, חזר ימינה תוך כדי סחרור, ופגע ברכבו בפינה השמאלית אחורית עם חלקו השמאלי אחורי של רכב התובע. לאחר מכן הוא שמע חבטות נוספות מכוון רכב התובע. הוא אינו יודע מה גרם לרכב התובע לסטות לפתע שמאלה (ראה עדות אברמזון במשטרה). כאמור, ב"כ התובע הגיש את תיק המשטרה, על כן עיינתי בהודעת נהג הרכב הנוסף. עם זאת הנהג לא העיד בפני, והדברים אינן מובאים לשם קביעת נסיבות התאונה, אלא כדי להבהיר מדוע יש לייחס משמעות להחלטתו של התובע שלא לזמן נהג רכב זה לעדות.

יתרה מזאת, הודעה זו מטילה ספק באשר למקור הפגיעה בחלקו האחורי של רכב התובע. הן מעדות נהגת התובע והן מחוות דעת שמאי התובע עולה שרכב התובע ניזוק בשני מוקדים נפרדים הניתנים להפרדה, שמאלי קדמי ושמאלי אחורי, כך שניתן לדעת אלו נזקים נגרמו מפגיעת רכב הנתבעים 3 – 4 (שמאלי קדמי), ואלו נזקים נגרמו מפגיעה אחרת (שמאלי אחורי). בנסיבות אלו, לא ברור כלל אם הנזק בחלק האחורי של הרכב הוא תוצאת פגיעת רכב הנתבעים 1 – 2 ברכב התובע או תוצאת פגיעת רכב אחר, או אולי תוצאת פגיעת רכב התובע ברכב האחר. כאמור, הנתבע 1 טוען שרכב התובע נפגע קודם מפגיעות אחרות והוא הצטרף לתאונה קיימת (ראה ההודעה במשטרה וכן ההודעה נ/1).

התוצאה היא שנסיבות התאונה אינן ברורות. לא ברור אם רכב התובע נפגע תחילה בדלת הנהג (כאמור בכתב התביעה, ובהתאם לגרסת נהג הנתבעים 1 – 2), או אם רכב התובע נפגע לראשונה מאחור על ידי רכב הנתבעים 1 – 2, כגרסת נהגת התובע בבית המשפט ובמשטרה, או אם קדמו לפגיעות אלו פגיעות נוספות של רכב אחר,שלא צורף להליך ושנהגו לא זומן לעדות.

אי בהירות זו משמעותית דווקא לאור טענות הנתבעים כי רכביהם פגעו ברכב התובע לאחר שהם החליקו על כתם שמן שהיה בכביש. הן הנתבע 1 והן הנתבע 3 מסרו במשטרה שהם ניסו לבלום רכבם אך לא הצליחו בכך, בשל כתם שמן שהיה בכביש. הנתבע 1 מסר במשטרה שהוא נהג רכבו בכביש לפתע ראה שלושה רכבים לפניו מתנגשים, הוא ניסה לבלום אך בכביש היו שברים והוא היה חלקלק משמן. גם בהודעתו לחברת הביטוח כתב הנהג שהוא ניסה לעצור, אך בעקבות התאונה היה שמן בכביש, הוא לא הצליח לעצור, החליק ופגע באחד הרכבים. הנתבע 3 העיד בפני ולדבריו הוא נהג רכבו בכביש בנתיב שמאלי, לפתע רכב לפניו בלם, סטה ימינה ונסע, הוא ניסה לבלום אך רכבו החליק והסתחרר. עדות הנתבע 3 תואמת להודעותיו במשטרה ולחברת הביטוח, ובשתיהן נטען שניסיונות הבלימה לא צלחו והרכב החליק. מהודעת הנתבע 3 לחברת הביטוח גם עולה שמאחוריו היה רכב נוסף שהחליק ופגע ברכבו בחזית, היינו שלושה רכבים החליקו באותו המקום.

ב"כ התובע טוען שלא הובאו ראיות מספיקות לקיומו של כתם שמן בכביש. אינני מקבלת טענה זו. כאמור שני נהגים העידו במשטרה, בנפרד, כי הכביש היה חלק משמן. הנתבע 3 טען בעדותו שזכור לו שהיה כתם כהה על הכביש, ולפי תגובת הרכב ללחיצה על הבלם, הוא מבין שהיה זה כתם שמן. עדות זו יש לראות על רקע העדויות האחרות שבתיק.

מכלול הנסיבות מעלה כאפשרות שהשמן בכביש הוא תוצאת הפגיעות הקודמות ברכב התובע. לא ניתן כמובן לדעת אם כך הדבר, אך על רקע זה, יש לייחס משמעות נוספת לאי זימונו של נהג הרכב הנוסף, למתן עדות.

סיכומם של דברים. הנטל להוכיח את התביעה מוטל על התובע. שבתי והפכתי בגרסאות הצדדים כפי שאלו תוחמו בכתבי הטענות, בחנתי את העדויות והמסמכים, והגעתי למסקנה שנסיבות התאונה לא נתבררו כל צורכן. התובע בחר שלא לזמן לעדות את נהג הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה, ויתכן ועד זה יכול היה לשפוך אור על נסיבות התאונה. שני הנהגים הפוגעים, הן הנתבע 1 והן הנתבע 3 העידו שניסיונם לבלום רכבם לא צלח מאחר והכביש היה חלק. לפי הודעת הנתבע 3 לחברת הביטוח, גם רכב נוסף שחלף במקום לא הצליח לבלום. יש אפשרות סבירה שהשמן בכביש היה תוצאת אותה תאונה עצמה, תאונה שיסודה בבלימת פתע של נהגת רכב התובע, לרבות שימוש בבלם יד. על הנסיבות שהובילו לבלימת פתע זו, מסרה נהגת התובע מספר גרסאות, ומאוד יתכן שהתנהגותה הרשלנית של נהגת רכב התובע היא הגורם לתאונה כולה.

בנסיבות אלו לא הוכיח התובע תביעתו, על כן התביעה נדחית.

בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ג' אב תשע"א, 03 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: