שוחט ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי - ויצמן

פסק דין

מבוא:

פסק דין זה עוסק בתביעתם של 7 תובעים, עובדי מינהל תקשוב ומערכות מידע (להלן:"תמ"מ") במוסד לביטוח לאומי (להלן:"הנתבע" ו/או "המל"ל") להשוואת תנאי שכרם של עובדי שע"מ ברשות המיסים (להלן:"עובדי שע"מ" המכונים גם עובדי עיבוד נתונים אוטומי (להלן:"ענ"א")).

בעניינו, השוואת תנאים זו נוגעת לנושא קידום העובדים לתפקיד מנהל גף (בכיר), שמתח הדרגות הצמוד אליו הוא 40-42 בדירוג המח"ר (או בדירוג המקביל לו), כפי שנעשה עם עובדי שע"מ באגבי המיסים בשירות המדינה בסוף שנות ה-80.

כתב התביעה הוגש לבית הדין כנגד המל"ל בלבד. בהמשך ולאור הטענות שהועלו על ידי הנתבע בכתב ההגנה – ביקש ב"כ התובעים לצרף אף את הממונה על השכר כנתבע בתיק (להלן:"הממונה"). בתיק הדין, בהחלטה מיום 17/1/08 ביקש את עמדת הממונה.

עמדת הממונה הוגשה ביום 12/6/08 ולאחר מכן הוגשו עוד מספר "עמדות" מטעם הממונה והכל בהתאם להתקדמותו של ההליך המשפטי בתיק. באופן פורמלי לא צורף הממונה כ"נתבע" בתיק על אף שנתבקש אף הוא להגיש סיכומים מטעמו.

לטענת התובעים, באופן מסורתי הושוו תנאי עובדי תמ"מ אצל הנתבע לתנאי שכרם של עובדי שע"מ ברשות המיסים החל משנות ה-70. "מסורת" זו אף עוגנה לטענתם במסגרת הסכם בוררות 20.1.1980 – צורף כנספח א' לסיכומי התובעים (להלן:"הסכם הבוררות").

2.דיון:

א.נקדים את המאוחר ונציין כבר עתה כי לאחר ששקלנו את מכלול הטיעונים והראיות שהובאו בפנינו – הגענו לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המונח על כתפיהם – ולפיכך דין התביעה להידחות.

ב.עמדת התובעים בהליך זה נשענה רובה ככולה על חוות דעת משפטית שניתנה ביום 20/3/89 על ידי עו"ד פליאה אלבק (ז"ל), מי שהייתה אז מנהלת המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה (חוות הדעת צורפה כנספח א' לכתב התביעה) ועל ההסכם בוררות.

ג.אולם, אין בשני המקורות הנ"ל כדי לקבוע כי התובעים זכאים לזכויות הנתבעות על ידם בכתב התביעה, כפי שיובהר.

ד.ראשית, באשר לחוות הדעת – הרי שעיון מדוקדק בה מעלה כי אין היא קובעת חד משמעית, את זכותם של התובעים לזכויות הנ"ל . כך עולה למשל מהתבטאותה של עו"ד אלבק ז"ל בחוות דעתה, באומרה כי : "מסורת השוואה זו התבטאה לא פעם דווקא בנדנדת תוספות פעם אצל עובדי המסים ופעם אצל עובדי המוסד".

ה.בנקודה זו מקובלת עלינו טענת הממונה, לפיה התבטאות זו כלשעצמה מעידה על כך שלא היתה הצמדה "אוטומטית" אלא שבעקבות מתן הטבה לאחד הצדדים – החל אקט אקטיבי מצד הצד האחר שבא לידי ביטוי בניהול מו"מ ובסופו התגבשו הסכמות בדמות "הסכם קיבוצי" ו/או "הסכם בוררות" וכיוצ"ב.

מכל מקום – ברי הוא כי מדובר אך ורק בחוות דעת מקצועית, ובוודאי שאין היא מהווה מקור נורמטיבי להקניית זכות למאן-דהוא.

למען הסר כל ספק יצויין כי לא הוכח בפנינו כי גם בפועל והלכה למעשה, נהגו במשך השנים באופן של השוואת תנאים , באופן אוטומטי.

כך עולה גם מהעדויות שהובאו בפנינו. האחת של הגב' לידור סבתו, ....אחראית תקינה...:

"ת. כן, דיברתי מס' פעמים עם סמנכ"לית מינהל ומשאבי אנוש בביטוח לאומי ומנהל אגף משאבי אנוש עוזי ברנע. מה שנמסר לי שבשנים האחרונות בעשור האחרון, לא נעשתה שום השוואה אוטומטית."

(עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-3)

ובהמשך:

"ש. אני צריך להבין, מה שאמרו לך זה רק שלא עושים השוואה עם שע"מ 10 שנים?