שוורצברגר נ' חברת 012 סמייל סלקום בע"מ ע.מ 514350024

פסק דין

1.הנתבעת חייבה את התובעת בסך של 197.98 ₪ בגין התקנת קו טלפון בביתה של התובעת. אין מחלוקת כי טכנאי מטעם הנתבעת הגיע לביתה של התובעת ביום 10.10.11 כדי להתקין את קו הטלפון וההתקנה לא בוצעה בשל סירובה של התובעת. הצדדים חלוקים בשאלה, האם בשיחה מיום 3.10.11 ביקשה התובעת להצטרף לשירותי הטלפוניה הקווית של הנתבעת או שמא אמרה התובעת כי תודיע לנתבעת אם ברצונה להצטרף לשירות זה. איני רואה חובה להכריע במחלוקת זו בהליך שלפניי, שכן כפי שעולה מסעיף 18 לכתב ההגנה, בסופו של דבר הסכימה הנתבעת עוד טרם הגשת התביעה לזכות את חשבונה של התובעת במלוא סכום החיוב.

2.חרף האמור לעיל אומר כי על בסיס הנתונים שבפניי, אני מעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת ולו בשל העובדה כי התובעת מסרה את גרסתה מכלי ראשון . לעומתה הנתבעת, לא הביאה לעדות את אותו נציג שניהל את השיחה עם התובעת ביום 3.10.11.

3.אין מחלוקת כי הנתבעת בחרה שלא להחזיר לתובעת את הסך של 197.98 ₪ אלא לזכות את התובעת בסכום זה ולהפחית את גובה יתרת הזכות מהתשלומים השוטפים בהם חויבה התובעת בגין שירותי האינטרנט של הנתבעת בחודשים שלאחר מכן.

4.בדיון היום טענה התובעת כי התנתקה מכל השירותים של הנתבעת, לרבות שירותי האינטרנט, ביום 31.10.11. נציג הנתבעת טען, כי מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה בכתב התביעה. דא עקא, כבר בסעיף 1 של כתב התביעה כתבה התובעת כי בחודש אוקטובר 2011 הוקפאו שירותי הגלישה באינטרנט בהתאם לבקשתה.

5.אין מחלוקת כי במכתב מיום 28.11.11 פנתה התובעת למנהל אגף שירות לקוחות של הנתבעת בתלונה בגין שירות שלא נתבקש. באותה פניה (נספח ת/2 לכתב התביעה) ביקשה התובעת מהנתבעת לבטל לאלתר את החיוב בגין הסך של 197.98 ₪ ולהמציא לה שובר תשלום באמצעות בנק הדואר על סך 25.68 ₪ בגין שירותי גלישה באינטרנט לחודשים אוקטובר ונובמבר 2011. הנתבעת טוענת כי מכתב זה לא יכול להוות פניה בכתב לפי סעיף 31א(ב') לחוק הגנת הצרכן כיוון שעוד לפני מועד הפניה הנ"ל ביטלה הנתבעת את החיוב בגין הזמנת הטכנאי. נציג הנתבעת הסביר כי כיוון שהנתבעת עובדת בשיטה של שוטף + 30 , חשבונית הזיכוי הופקה רק ביום 2.12.11.

6.לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת לפיה החיוב השגוי בגין הזמנת הטכנאי אינו נכנס לגדרי סעיף 14ה(א) לחוק הגנת הצרכן. שכן, הנוסח של הסעיף הינו רחב ומדבר על כל הפרה של החוזה בידי העוסק שהובילה לביטול החוזה על ידי הצרכן. אמנם, לשיטתה של התובעת, לא נכרת כלל חוזה. יחד עם זאת, הרציונל של חוק הגנת הצרכן מחייב לבחון את התנהגות הנתבעת דרך משקפיה של הנתבעת. הנתבעת, כפי שעולה בבירור מכתב ההגנה, סברה ועודנה סבורה כי נכרת חוזה מחייב בינה לבין התובעת להתקנת קו טלפון בביתה של התובעת. לפיכך, הנתבעת ראתה את התובעת כמי שביטלה חוזה . לכן היה עליה לנהוג בהתאם להוראת ס' 14ה' לחוק הגנת הצרכן ולהחזיר בעין לתובעת את הסכום שנגבה במסגרת אותו חוזה ולא להסתפק במשלוח חשבונית זיכוי.

7.סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצויים שאינם תלויים בהוכחת נזק עד לסך של 10,000 ₪ בין היתר במקרה שבו ביקש צרכן כי עוסק ישיב לו את התמורה ששילם ובאופן שבו שילם והעוסק לא השיב לצרכן את מלוא התמורה.

8.במקרה שלפנינו, כיוון שהתובעת שילמה את אותו סכום של 197 ₪ בהוראת קבע, היה על הנתבעת להחזיר לתובעת את אותו סכום בהעברה בנקאית או בכל דרך דומה אחרת. כיוון שהנתבעת לא עשתה כן, הנתבעת הפרה את הוראת ס' 31א לחוק הגנת הצרכן ויש לחייבה בפיצוי בגין הפרה זו.

9.בכל הנוגע לשיקולים אותם על בית המשפט לשקול באשר לגובה הפיצוי מנחה המחוקק בסעיף 31א(ה) את בית המשפט להתחשב באכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו, עידוד הצרכן למימוש זכויותיו, חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה, שוויה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה, ההיקף הכספי של עסקי העוסק וגובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה בפרק העונשין של חוק הגנת הצרכן.

10.בפסק הדין אליו הפנתה התובעת (ת"ק ירושלים 3375-09 יפרח רפאל נ' חברת סלקום בע"מ, מאגר נבו) קבע השופט טננבוים כי יש לשאוף להגיע למצב בו מי שנתן הוראת התנתקות משירות יהיה סמוך ובטוח שהדבר יתבצע במועד ועל פי הוראותיו. באופן דומה, אני סבור כי מן הראוי להבהיר לנתבעת ולנותני שירות דומים, כי כאשר מוסכם כי צרכן חויב בחיוב שגוי, יש להחזיר לו את הסכום השגוי בכסף ולא בדרך של זיכוי מחיובים עתידיים. צודקת התובעת בטענתה כי כספה של התובעת לא יכול לשמש קופת חיסכון עבור הנתבעת.

11.יחד עם זאת, בקביעת גובה הפיצוי, יש להתחשב בעובדה כי במקרה שלפנינו לא מדובר בסירוב עיקש לנתק לקוח משירות אלא בפרשנות שגויה של החוק, שהובילה למתן זיכוי מחיובים עתידיים במקום החזרת מלוא הסכום שנגבה בהזדמנות הראשונה.

12.מעיון בדברי התובעת בדיון היום ניתן להתרשם כי התובעת לא השלימה עם החלטתי מאמש שלא לדחות את הדיון כדי לאפשר לה להציג את כל ראיותיה ולאסוף מסמכים נוספים. אכן, בפועל כתב ההגנה הוגש לתיק בית המשפט ימים ספורים לפני מועד הדיון והדבר הקשה על התובעת. יחד עם זאת, בסופו של יום עלה בידי התובעת להציג את טענותיה במסגרת הדיון. בית המשפט לתביעות קטנות נועד לאפשר לצדדים לברר את המחלוקת שביניהם בהליך פשוט, יעיל ומהיר. עקרונות אלו אינם מתיישבים ככלל עם דחיית מועדי דיון והגשת סיכומים בכתב. המקרה שלפנינו אינו יוצא מן הכלל לעניין זה. פרוטוקול הדיון יוכיח כי חרף ההתראה הקצרה, הצליחה התובעת להתייחס במפורט ובמנומק לכל הטענות של הנתבעת בכתב ההגנה.

13.אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת להחזיר לתובעת את הסך של 198 ₪ (במעוגל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.11.11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 2000 ₪. סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כיוון שהתובעת האריכה את הדיון שלא לצורך, מצאתי לנכון שלא לחייב את הנתבעת לשלם הוצאות משפט לתובעת.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תמוז תשע"ב, 18 יולי 2012, בשעה 16:44 , בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: