שוורץ נ' מדינת ישראל

           מונחת לפניי בקשה להורות על קיום משפט חוזר שני לפי סעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט)  בעניינו של המבקש, אשר הורשע במשפט הראשון ובמשפט החוזר בעבירת אינוס לפי סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).   

תמצית הרקע העובדתי

1. בשנת 1992 הורשע המבקש, בין היתר, בביצוע מעשה אינוס בילדה בת כ-10.5 במרתף בניין בירושלים (ת"פ (מחוזי ת"א) 170/91 מדינת ישראל נ' שוורץ (27.1.1992)) (להלן: המשפט הראשון). בעקבות ערעור על פסק הדין במשפט הראשון זוכה המבקש מאישום נוסף, והרשעתו נותרה על כנה רק בגין מעשה אינוס זה. עונשו של המבקש הועמד על עשרים שנות מאסר שהחלו להימנות מיום מעצרו (ע"פ 1301/92 מדינת ישראל נ' שוורץ, פ"ד נ(5) 749 (1997)). בקשה לדיון נוסף שהוגשה על פסק הדין בערעור נדחתה על-ידי הנשיא א' ברק (דנ"פ 844/97 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל (8.7.1997).

           שלוש שנים לאחר מכן, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לקבלת מוצגי החקירה אשר ניתן להפיק מהם ממצאים גנטיים. מדובר במבחנות המכילות חומר החשוד כדם שנלקח מאיבר מינה של הילדה; חומר שנמצא בכתמים שעל תחתוניה וחצאיתה של הילדה; וחומר שנמצא בכתמים שעל המזרן והשמיכה בזירת האונס. לנוכח הסכמת המדינה, שהותנתה בכך שהמבקש יסכים לתת דגימה מדמו, החליט השופט מ' חשין להיעתר לבקשה, והמוצגים הועברו לבדיקות דנ"א במכון לרפואה משפטית (בש"פ 1781/00 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 293 (2001)). ביום 21.11.2001, הומצאה לצדדים חוות-דעת שנערכה על-ידי ד"ר מיה פרוינד מהמכון לרפואה משפטית (להלן: ד"ר פרוינד), לפיה ב-13 המוצגים שנבדקו אותר פרופיל גנטי אחד שמקורו בילדה, ואינו יכול להיות במבקש.

           ביום 16.6.2004, ובהתאם לדרישת המבקש, הורה השופט מ' חשין למדינה לבדוק שלושה מוצגים נוספים: מטוש וגינלי, מזרן ושמיכה שנמצאו בזירת האונס. ביום 21.10.2004, נמסרה חוות-דעתה של ד"ר מיה פרוינד לגבי בדיקות הדנ"א הנוספות, ממנה עלה כי מן המטוש הוגינלי אותר פרופיל גנטי של הילדה בלבד, ומן המזרן והשמיכה התקבלה תערובת שמקורה בשני פרטים לפחות, הנראים כמקור נקבי וזכרי, כאשר צוין כי המבקש "איננו יכול להיות אחד המקורות לתערובת זו" (להלן: חוות-הדעת הראשונה של ד"ר פרוינד).

הבקשה למשפט חוזר

2. לנוכח ממצאיה של ד"ר פרוינד הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה למשפט חוזר (מ"ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל (5.9.2005)). במסגרת הבקשה, נטען כי חוות-דעתה הראשונה של ד"ר פרוינד הינה בבחינת ראיה מדעית חדשה, אשר יש בכוחה לשנות את תוצאות המשפט לטובתו. נטען, כי ממצאי בדיקות הדנ"א  מערערים את התשתית הראייתית עליה ביססו הערכאות הקודמות את הרשעתו של המבקש, ומצביעה על כך שאדם אחר, בלתי ידוע, הוא שביצע את עבירת האונס.

           בהמשך, ולנוכח סתירה שנמצאה בין מסקנות חוות-הדעת הראשונה לבין הרישומים בניירות העבודה ובטיוטה קודמת של חוות-דעת זו, נתבקשה ד"ר פרוינד להסביר את הסתירה. ביום 22.11.2004, הגישה ד"ר פרוינד חוות-דעת מתוקנת בה ציינה כי שגתה בניסוח חוות דעתה הראשונה. הובהר, כי הקביעה לפיה המבקש "איננו יכול להיות אחד המקורות לתערובת זו" יסודה בניסוח מוטעה, ולמעשה נכון לומר כי "לא ניתן לחייב או לשלול את אדריאן שוורץ כמקור לתערובת זו" (להלן: חוות-הדעת המתוקנת של ד"ר פרוינד). ד"ר פרוינד הסבירה כי השגגה נבעה מרצונה לנקוט משנה זהירות, שכן חששה שאמירה שונה תתפרש כקביעה מוחלטת לפיה המבקש הוא התורם לתערובת.

           ביום 20.4.2005, הגיש המבקש מטעמו חוות-דעת של פרופ' אדם פרידמן וד"ר אהוד ליפקין (להלן: פרופ' פרידמן וד"ר ליפקין או המומחים מטעם המבקש). במסגרת חוות-דעתם, חלקו המומחים מטעם המבקש על מסקנות חוות-הדעת המתוקנת של ד"ר פרוינד בשני היבטים. לשיטתם, מן המזרן ומהשמיכה לא ניתן כלל לזהות פרופיל גנטי השייך למבקש. לעומת זאת, סברו המומחים מטעם המבקש כי ניתן לזהות פרופיל גנטי אשר שייך לזכר אחר שאינו המבקש בשני מוצגים שניטלו מהכתמים שעל השמיכה בזירת האונס. המשיבה מצדה התנגדה לקיומו של משפט חוזר, ותמכה את עמדתה בחוות-דעת משותפת ומסכמת מיום 14.7.2005, מטעם ד"ר פרוינד וד"ר רון גפני, ראש המעבדה הביולוגית במז"פ (להלן: ד"ר גפני). בחוות-דעת זו צוין כי המומחים מטעם המבקש שגו הן באופן ניתוח הנתונים והן בהסקת המסקנות.