שווץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים שסיכמה דיוניה ביום 24.10.13 (להלן - הוועדה).

2.המערער נפגע בעבודתו ביום 3.10.10 ונגרם לו חתך באצבע 2 יד ימין. הוועדה הרפואית מהדרג הראשון קבעה למערער בהחלטתה מיום 13.1.13 7% נכות בשל קישיון נוח באצבע שנפגעה לפי פריט ליקוי 44(3) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – תקנות נכות מעבודה).

הוועדה נשוא הערעור קיימה שתי ישיבות בתאריכים 23.5.13 ו- 24.10.13 וקבעה אף היא כי למערער נותרו 7% נכות בעקבות הפגיעה, תוך שהיא דוחה את ערר המבוטח. מכאן הערעור שלפני.

3.טענות המערער:

א.הוועדה לא התייחסה באופן מספק לתלונות המערער, והתעלמה מתיעוד ומתלונות בדבר כאבים, הגבלה בתנועה, נפיחות ועיוות הציפורן.

ב.היה על הוועדה לקבוע נכות בשל מיגבלה בכיפוף האצבע אך היא לא עשתה כן על אף שמצאה בין ממצאיה מגבלה כאמור.

ג.קביעת הוועדה לפיה הנזק העיצבי שהתגלה בממצאי בדיקת ה- EMG אינו קשור לחבלה אינה מבוססת. היה על הוועדה לקבוע נכות בתחום הנוירולוגי בנוסף לנכות בתחום האורטופדי בשל הפגיעה באצבע.

ד.נפלו פגמים בבדיקת הוועדה, אשר בין השאר לא בדקה את יכולת הלפיתה של יד ימין.

ה.הוועדה לא שקלה כראוי את אפשרות הפעלת תקנה 15, בין השאר בהתחשב במקצועו של המערער כדייג.

4.מנגד טוען המשיב, כי יש לדחות את הערעור, כי טענות כנגד הבדיקה הן טענות שברפואה, כי החלטת הוועדה כי ממצאי בדיקת ה EMG אינם קשורים לפגיעה בעבודה היא מבוססת וכי הוועדה קבעה נכות בהתאם לממצאיה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

6.לא מצאתי ממש בטענת המערער בדבר פגמים שנפלו בהתייחסות הוועדה לתלונותיו ובכל הנוגע לדרך ביצוע הבדיקה על-ידה. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בישיבתה הראשונה מיום 23.5.13 ערכה הוועדה בדיקה קלינית שהעלתה, בין השאר, את הממצאים הבאים: "כח גס ותחושה שמורים כף יד ימין, ללא סימני דלדול שרירים כולל שרירי אנסור והיפוטנסור. הפעלת אצבעות 1,2,3,4,5 ללא הגבלה במפרקים MP, PIP. הגבלה בכיפוף מפרק DIP II. מסוגל לבצע תנועות GRIP, SRAP ופינץ'". בשלב זה עצרה הוועדה את הדיון על מנת לקבלת לידיה צילום עדכני של אצבע II כף יד ימין חזיתי וצדדי וכן צילומים מיום התאונה או בסמוך לה.

בישיבתה מיום 24.10.10 ציינה הוועדה כי מצילום רנטגן מיום 17.7.13 עלה כי אין ממצא חבלתי גרמי, הרקמות הרכות שמורות, אין עדות לשינויים ניווניים במפרקים, כולל מפרק MP2, PIP2 ו- DIP2.

7.יש לקבל עמדת המשיב כי קביעתה של הוועדה לפיה הבעיה העיצבית שהודגמה בבדיקת EMG מיום 20.3.13 לפיה קיימת עדות לנזק נוירוגני לעצב מדיאנוס אך זו אינה קשורה למנגנון החבלה בגליל הרחיקני של אצבע II היא בגדר קביעה רפואית מובהקת שאינה נושא לערעור בפני בית הדין בהליך זה.

8.לא מצאתי ממש ביתר נימוקי הערעור. כך למשל לא מצאתי כי הוועדה נמנעה מלהעניק נכות בגין מיגבלה שמצאה בכיפוף האצבע. ממצא יחידי זה הוא הבסיס לקביעת נכות על-ידי הוועדה בהתאם לפריט ליקוי העוסק בקישיון נוח. פריט הליקוי שיושם מתאים למצב בו קיימת מיגבלת תנועה שאינה מונעת תנועת תפיסה (פינץ'). כן לא מצאתי פגם בקביעת הוועדה באשר לאי הפעלת תקנה 15, בהתחשב בקביעתה כי המערער מסוגל לעבודתו גם בהתחשב במיגבלה שמצאה.

9.לאור האמור לעיל – הערעור נדחה בזאת.

10.אין צו להוצאות.

11.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.