שוויקי נ' מדינת ישראל ואח'

השופטת י' וילנר:

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בתפ"ח 20827-06-13 (הכרעת הדין מיום 19.4.2016 ניתנה על-ידי כב' השופטים: סגן הנשיא י' צבן, ר' כרמל ו-ר' פרידמן-פלדמן וגזר הדין מיום 2.5.2016 ניתן על-ידי כב' השופטים: סגן הנשיא י' צבן, ר' כרמל ו-ב' צ' גרינברגר). המערער הורשע ברצח, בשיבוש הליכי משפט, בהשמדת ראיה ובהפרת הוראה חוקית.

כתב האישום

2. ביום 11.6.2013 הוגש נגד המערער כתב אישום המייחס לו עבירות רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; השמדת ראיה לפי סעיף 242 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין.

3. מכתב האישום עולה כי המערער ומינאס קאסם (להלן: המנוחה) הכירו במשך שנים עובר למועד התרחשות האירועים נושא כתב האישום, היכרות שהתפתחה למערכת יחסים רומנטית, והם אף התארסו. בסופו של דבר האירוסין בוטלו, אך המערער והמנוחה נותרו בקשר טלפוני. לאחר ביטול האירוסין, החליטה המנוחה להתארס עם אדם אחר, מחמוד רג'בי (להלן: רג'בי), דבר אשר עורר את חמתו של המערער. כמו כן, לאחר ביטול האירוסין גילה המערער כי המנוחה מצויה בקשר רומנטי עם אדם נוסף, ג'לאל קומבר (להלן: קומבר), וגילוי זה אך הגביר את כעסו. מכתב האישום עולה כי במהלך הימים שקדמו ליום 4.5.2013 (להלן: יום האירוע), קיננה בלבו של המערער המחשבה לרצוח את המנוחה. ביום האירוע יצר המערער קשר טלפוני עם המנוחה וביקש לאסוף אותה ברכבו מאזור מקום עבודתה, והמנוחה הסכימה לכך. בסמוך לשעה 17:36 הגיע המערער ברכבו לאזור מקום עבודתה של המנוחה, מצויד בכפפות שאותן הכין מבעוד מועד לצורך אפשרות ביצוע הרצח. המערער אסף את המנוחה ברכבו, והשניים נסעו לכיוון ואדי נאר. כאשר הגיעו לואדי נאר, עצר המערער את הרכב והטיח במנוחה כי ידוע לו על הרומן בינה ובין קומבר, ואף הציג לה תמונות שלה עם קומבר. המנוחה השיבה כי "זה מה שיש". בשלב זה גמלה בלבו של המערער ההחלטה לרצוח את המנוחה. המערער עטה את הכפפות על ידיו, אחז בצווארה של המנוחה, אשר ראשה וצווארה היו מכוסים ברעלה, חנק אותה במשך מספר דקות, וגרם למותה. אז נטל המערער מהמנוחה שני מכשירי סלולרי בהם השתמשה באותה עת, וכן נטל מהמנוחה תליון שרשרת שנתן לה בעבר ושענדה בעת האירוע. לאחר מכן, הוציא המערער את המנוחה מהרכב, גרר אותה למרחק מספר מטרים מהמקום בו הרכב חנה, השאיר את גופתה בשטח ונסע מהמקום. המערער הכמין את הפלאפונים ואת התליון בחדרו בביתו בירושלים.

           בהמשך לכך, ביום 4.5.2013 מסר המערער את המכשיר הסלולרי שלו לאיאד קבאנה (להלן: איאד), וביקש ממנו שלא לאפשר לאיש לראות את התכנים שבמכשיר. ביום 18.5.2013 התקשר המערער לאחות המנוחה, ספאא, ושאל אותה האם ידוע לה היכן נמצאים מכשירי הסלולרי של המנוחה, מכשירים אשר, כאמור, היו באותה עת בחדרו. כמו כן, לאחר מועד האירוע ביקש המערער מקרוב משפחתו, יעקב שוויקי, לשטוף את רכבו, והלה עשה כן ביום 17.5.2013. משהודיע לו שוויקי כי הרכב נשטף, ביקש ממנו המערער כי ישוב וישטוף אותו בשנית. בנוסף, במועד שאינו ידוע למדינה שרף המערער את הכפפות בהן השתמש לביצוע הרצח. עוד מתואר בכתב האישום כי האירועים המתוארים לעיל בוצעו תוך שהמערער היה נתון במעצר בית והמעשים בוצעו על ידו תוך הפרת תנאי השחרור שלו.

משפט הזוטא

4. המערער הודה בביצוע הרצח לפני מדובב, תוך שמסר לו פרטים רבים על אודות השתלשלות העניינים שקדמה לביצוע המעשה ואף פרט לפניו את אופן ביצוע הרצח, אך בהמשך כפר במיוחס לו וטען טענת זוטא לפיה יש לפסול את הודאתו זו. בנוסף, טען המערער כי נפגעו זכות ההיוועצות (להלן: זכות ההיוועצות) וזכות השתיקה שלו; כי התקיימה חקירה פסולה עקב תחבולות, יצירת לחץ נפשי וחקירה לא הוגנת; וכן טען טענות נגד התנהגותו של המדובב. עוד טען כי יש לראות את האמרות לפני החוקרים והשיחות עם המדובב כמקשה אחת. במסגרת משפט הזוטא העידו אנשי משטרה, ובהם כל מי שחקר את הנאשם, מספר בלשים שנטלו חלק בחיפושים בביתו וכן המדובב. כמו כן, הוגשו מסמכים רלוונטיים ובהם תקליטורים ותמלילי השיחות עם המדובב. בנוסף, העידו מטעם המערער, המערער עצמו, אביו, אמו ועורך הדין שייצג אותו דאז.