שוויקי(אחר/נוסף) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בירושלים (כב' השופטת כהן-לקח) מיום 9.9.13, במסגרת ת"פ 3799-01-13.

לטענת ב"כ המבקש, על המבקש היה להגיש את הערעור עד יום 23.10.13, ברם, בעקבות קשיים כלכליים מהם סובלים המבקש ומשפחתו, רק ביום 29.10.13 התאפשר להם לשכור את שירותיו.

לטענת המשיבה, אין מדובר בטעם מיוחד המצדיק ארכה וכי לכך מצטרפת העובדה שסיכויי הערעור קלושים לטעמם.

ב"כ המבקש טען בתגובה, כי המבקש היה מיוצג בבית משפט קמא על ידי עוה"ד גאבר והוא הבטיח למבקש כי יגיש ערעור, אך לא עשה כן. לאור זאת, פנה המבקש אליו, ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת ערעור. בשל מצבה הכלכלי של משפחת המבקש לא עלה בידם לשכור את שירותיו אלא רק יממה לפני הגשת הבקשה להארכת מועד. לטעמו, לא יעלה על הדעת שהמבקש לא יזכה ליומו בבית המשפט, רק בשל איחור של ימים ספורים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הפסיקה מתייחסת להארכת מועד להגשת ערעור ב ע"פ 2585/10 נגר נ' מדינת ישראל (13.4.10), כאמור:

"משתמה התקופה בת 45 הימים הקבועה בסעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי) להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעניינו של המערער, הפך פסק הדין לחלוט, אף אם לא נוצלה זכות הערעור. סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לבית המשפט להתיר הגשת ערעור גם לאחר שעברה התקופה הקבועה בסעיף 199 האמור. אכן, כאשר עסקינן בהליך פלילי לא נדרשים "טעמים מיוחדים" לשם מתן אורכה להגשת ערעור. יחד עם זאת, בית משפט זה חזר וקבע כי על המבקש הארכת מועד להציג "טעם ממשי המניח את הדעת" [ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 25.7.2006); בש"פ 6125/09 רבין נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 11.8.2009)]. בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול לעניין הארכת המועד נמנים משכו של האיחור, הנימוקים לו וסיכויי ההליך העיקרי [ראו: ע"פ 6606/07 מזרחי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 30.8.2007); ע"פ 8031/09 מגיד נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 19.10.2009)]."

בענייננו, הטענה בדבר מצבם הכלכלי הקשה של המבקש ובני משפחתו, אינה יכולה בנסיבות העניין להוות טעם ממשי המניח את הדעת המצדיק היעתרות לבקשה. טענה זו נטענה באופן כללי, מבלי שפורטה כדבעי, ומבלי שנתמכה במסמכים או בתצהיר. ב"כ המבקש לא פירט מדוע המבקש ובני משפחתו לא נערכו מראש לאפשרות שירצו לערער על גזר הדין, אלא המתינו בפנייתם אליו, ימים ספורים לפני המועד האחרון להגשת הערעור, ולחילופין, מדוע לא פנו לסנגוריה הציבורית. ב"כ המבקש אף לא פירט מדוע עוה"ד גאבר הבטיח למבקש כי יגיש ערעור אך לא עשה כן בפועל.

בנסיבות אלה, מששקלתי את משכו של האיחור (בהתחשב בכך שהבקשה דנן הוגשה ביום 4.11.13), הנימוקים שצוינו בבקשה וסיכויי הערעור, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ד, 10 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: