שווי נ' טרודי ואח'

פסק דין

רקע;

התובעת הינה קטינה ילידת 16.2.06. ביום 10.7.10 שעה שהלכה ברגל היא נפגעה ע"י רכב חולף שהיה נהוג ע"י הנתבע מס' 1 והשימוש בו בוטח באמצעות הנתבעת מס' 2 (להלן: "התאונה").

בשל מעורבות התובעת בתאונה, הוגשה תובענה זו שבגדרה התובעת עתרה לחייב את הנתבעים לפצותה בגין מלוא נזקי הגוף שנגרמו לה.

המחלוקת היחידה שנטשה בין הצדדים סבה סביב הנזק והיקפו, למחלוקת זו אדרש להלן.

החבלה והנכות;

בעקבות התאונה התובעת הובהלה לביה"ח בנהריה. בקבלתה היא נבדקה ואובחנה כסובלת מחבלות בפנים ומשבר בשוק שמאל. רגלה השמאלית של התובעת קובעה בגבס והיא שוחררה ביום 12.7.10 עם הוראות , בין היתר, לרגל מורמת (ת/1).

לאחר שחרורה מביה"ח התובעת הייתה במעקב במרפאות החוץ ובמקביל גם בקופ"ח. בין היתר, נמצא בבדיקת התובעת ע"י אורתופד מטעם קופ"ח ביום 6.9.10, כי עד כה הגבס לא הורד ומהצילום עולה חשש לחיבור השבר עם סטייה מהציר התקין. כך גם צוין בבדיקות המעקב של התובעת בביה"ח מיום 12.10.10. בהמשך גם אובחן עיוות של אצבעות 1 ו-2 בכף רגל שמאל וגם קרע בגיד המיישר של אצבע מס' 1 (בדיקות מיום 12.4.11, ו-5.7.11).

בעקבות ממצאים אלה, התובעת הופנתה לביצוע ניתוח להארכת הגידים הנ"ל. ואכן היא התקבלה ביום 13.12.11, אלא שלמחרת שוחררה והניתוח נדחה. התובעת שוב אושפזה ביום 5.4.12 במחלקה לאורתופדית ילדים בביה"ח נהריה, עברה ניתוח להארכת הגיד בכף רגל שמאל ושוחררה לביתה ביום 6.4.12. גם לאחר ניתוח זה התובעת המשיכה במעקב הרפואי הן בביה"ח וגם בקופ"ח. עוד עולה מהעיון בתיעוד שהוגש, כי התובעת עברה טיפולים פיזיותראפיים במסגרת קופ"ח.

בהסכמת הצדדים מניתי את דר' אייל מלמד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי. התובעת נבדקה ע"י המומחה אשר הגיש את חו"ד.

מעיון בחו"ד עולה, כי המומחה ערך בדיקה מקיפה לתובעת. בבדיקה זו נמצאו הממצאים שלהלן:

עיוותים קלים בציר הרגל שצפויים להשתפר עם צמיחת התובעת, (סע' 6.1 לדיון).

הרגל הפגועה ארוכה בכ- 6 מ"מ, פער הנובע מצמיחתה המוגברת של רגל שמאל בעקבות השבר, (סע' 6.1 לדיון).

קיים דלדול קל בשרירי רגל שמאל שיתכן ונובע מהפגיעה בשרירי הרגל, (סע' 6.2 לדיון).

קיים קיצור של שריר FHL הגורם לנוקשות בתנועות הבוהן, גם גיד FDL של האצבע השנייה הינו נוקשה, נראה כי ניתוח הארכת הגידים הצליח אך חלקית, (סע' 6.3 לדיון).

בניתוח הוכנס תיל מתכת בראש המסרק הראשון שנשבר, הוא בולט וגורם לרגישות במישוש עמוק, (סע' 6.3 לדיון).

המומחה הוסיף, כי מצבה התפקודי של התובעת כיום כמעט תקין, ואולם, כך הסביר המומחה, סביר להניח שהתובעת סובלת מהפרעה בביצוע מאמצים ניכרים. עוד ציין, כי נוקשות הגידים משפיעה על תנועות אצבעות כף הרגל שעלולה בעתיד לגרום לפטישוניות של המפרק עם צורך בביצוע ניתוח. החמרה צפויה זו, תצריך ביצוע ניתוח שבהצלחתו תיוותר נכות בשיעור של 5%, אולם למקרה והניתוח יכשל אזי נכותה של התובעת תעמוד על 10%.

לבסוף המומחה סכם את מסקנותיו בזו הלשון:

"אשר על כן, אני סבור שיהיה זה נכון לקבוע את הנכות הצמיתה של אמילי שווי כעומדת על 7%, ע"פ סעיף 50 (3) מותאם ל 7% בקביעה חופשית. למען הסר ספק אבהיר שוב שהתבססתי גם על הרמה התפקודית שהתרשמתי ממנה כעת, שהיא לכשעצמה מקנה נכות 2.5-5%, וכן על האפשרות להפרעה תפקודית עתידית שתקנה נכות של 5%, ובמקרה הקיצוני (בסבירות נמוכה) 10%. מכאן שלהערכתי, קביעת נכות של 7% לוקחת בחשבון בשלב זה גם את ההחמרה והצפי העתידי למגבלה אפשרית של הילדה"

סיכומי הצדדים;