שווא נ' מדינת ישראל

          הבקשה שבכותרת הועברה זה עתה לטיפולי.

1. במסגרת הבקשה מתבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' ליפשיץ), מיום 30.1.2017 בעפ"ת 39164-12-16, בגדרו התקבל ערעורה של המשיבה על קולת העונש שגזר בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כ' פאר גינת), מיום 17.11.2016 בפל"א 7366-02-16, כך שעונשו של המבקש הוחמר והושתו עליו 7 חודשי מאסר בפועל תוך הפעלת עונש מאסר מותנה בן 7 חודשים (שהושת בתאריך 11.1.2015 במסגרת פל"א 7809-09-14 (להלן: הרשעתו הקודמת)), מתוכם 3 חודשים בחופף, היינו 11 חודשים מאסר בפועל; 40 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; 10 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים; קנס בסך של 2,000 ש"ח.  

רקע והליכים קודמים

2.  ביום 21.2.2016 הוגש לבית משפט השלום לתעבורה כתב אישום נגד המבקש, המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2א' לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.2.2016 נהג המבקש בשעות אחר הצהריים ברחוב שדרות סיני בחיפה, וזאת כאשר הוא פסול מלהחזיק או מלקבל רישיון נהיגה בעקבות הרשעתו הקודמת. בנוסף נטען כי רישיונו של המבקש פקע כבר בשנת 2001 וכי הוא נהג ללא תעודת ביטוח כדין. העבירות שיוחסו למבקש נעברו בעת שריצה עבודות שירות שהושתו עליו בגדר הרשעתו הקודמת.

3. ביום 8.4.2016 הורשע המבקש על פי הודאתו בבית משפט השלום לתעבורה. נוכח העובדה שעונש מאסר על תנאי היה תלוי מעל ראשו בגין הרשעתו הקודמת, בית המשפט הורה כי שירות המבחן יגיש תסקיר בעניינו טרם שייגזר דינו. ביום 6.10.2016 הוגש התסקיר במסגרתו נמסר כי המבקש בן 52 ובעל נסיבות משפחתיות מורכבות. הוא נוטה להתנהגות אימפולסיבית, מתקשה לשמור על איפוק במצבים שונים ואינו מפנים את השלכות התנהגותו על סביבתו. למבקש עבר תעבורתי מכביד והוא ריצה בעבר עונש מאסר בגין עבירות אלימות אשר במהלכו למד קרוא וכתוב ועבר הליך טיפולי בנושא אלימות. שירות המבחן התרשם כי המבקש לוקח אחריות לביצוע העבירה ומביע צער וחרטה על מעשיו. הוא מסר לשירות המבחן כי הוא מעוניין להמשיך ולהשתקם, וכי שליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח עלולה לפגוע בסיכוייו לעשות כן. להתרשמות שירות המבחן, ללא הליך טיפולי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות פורצת גבולות בעתיד. על כן הומלץ להימנע מהטלת מאסר בפועל בעניינו. כן הומלץ על הארכת המאסר המותנה, הטלת צו מבחן למשך שנה, שילובו במערך טיפולי והטלת צו שירות לתועלת הציבור.

4. גזר דינו של המבקש ניתן ביום 17.11.2016, במסגרתו נקבע כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע, נע בין מאסר בפועל של 15 ימים ופסילה בת 6 חודשים, לבין מאסר בפועל של 18 חודשים ופסילה בת 60 חודשים. בתוך כך, נקבע כי חרף עברו הפלילי והתעבורתי המכביד, חומרת העבירות בהן הורשע והתנהגותו ה"משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט", בנסיבות העניין יש לתת משקל לנסיבותיו האישיות ולכך שהודה ולקח אחריות על מעשיו וליתן עדיפות לאינטרס השיקומי. לפיכך, בית המשפט אימץ חלק ניכר מהמלצותיו של שירות המבחן וגזר עליו את העונשים הבאים: הארכת המאסר המותנה שהושת עליו במסגרת הרשעתו הקודמת; צו מבחן למשך 24 חודשים; צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 400 שעות; 40 חודשי פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה; פסילה מותנית; קנס בסך של 2,000 ש"ח.

5. ביום 19.12.2016 ערערה המשיבה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי. במסגרת ערעורה טענה המשיבה כי שגה בית משפט השלום בכך שחרג לקולא ממתחם העונש ההולם, כמו גם בכך שלא הפעיל את העונש המותנה שהיה תלוי ועומד נגד המבקש. נטען כי למבקש עבר פלילי ותעבורתי כבד וכי הוא שב ומפגין זלזול בוטה בשלטון החוק תוך סיכון המשתמשים בדרך. זאת ועוד, התסקיר בעניינו לא היה תסקיר חיובי ולא ניתנה כל אינדיקציה להיתכנות כי הוא אכן ישנה את דרכיו, פרט להצהרתו כי יעשה כן. מנגד טען המבקש כי לא בכדי בחר בית משפט השלום לאמץ את האפיק השיקומי בענייננו. הוא שב על נסיבותיו האישיות ועל נכונותו להשתקם בגינן יש להשאיר את גזר הדין על כנו.

6. ביום 30.1.2017 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעורה של המשיבה והשית על המבקש את העונשים המנויים לעיל. במסגרת פסק הדין נקבע, בין היתר, כי:

"אין מדובר בעבירה שנעשתה ב'היסח הדעת' או ללא מחשבה ותכנון מוקדם. מפתחות הרכב לא 'נחתו' לידיו של המשיב 'כך סתם' וכך גם האפשרות לעשות שימוש ברכב שבו נהג בעת האירוע. מדובר אם כן בעבריין תנועה סדרתי אשר שב ומפר ברגל גסה את הוראות החוק במודע וכאשר תלוי ועומד מעל ראשו מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים."

7. בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח עברו התעבורתי ועברו הפלילי של המבקש, לא היה מקום להליכה כה משמעותית לקראתו, כשם שעשה בית משפט השלום. זאת בדגש על כך שהתסקיר שהוגש בעניינו מעיד על היותו אדם אימפולסיבי, המתקשה להפעיל שיקול דעת ואיננו מכבד סנקציות פליליות. בית המשפט הוסיף בהערת אגב כי באחת מהרשעותיו הקודמות (תת"ע 9851-05-15) המבקש הורשע בנהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, על אף שבאותו עניין היה מקום להרשיעו אף בעבירה של נהיגה בזמן פסילה. עוד נקבע כי אין כל מניעה ליישם את המלצת שירות המבחן באשר לשילובו בהליך שיקומי, אך זאת בין כותלי בית הסוהר. פסק דין זה הוליד את הבקשה שלפנַי.