שובל ואח' נ' חסיד

פסק דין

תביעה שהוגשה על-ידי בני-זוג תושבי גבעתיים, על סך של כ- 21,000 ₪, בגין טענות להפרת הסכם להתקנת רצפת פרקט. לפי טענת התובעים שאיננה מוכחשת, נכרת בינם לבין הנתבע הסכם לרכישה והתקנה של פרקט מסוג עץ אלון טבעי ו- 90 מ"ר פאנל בדוגמא בשם "מקור הציפור", בדירתם.

בפועל טוענים הם, בוצעה העבודה באופן לא תקין. בלב חדר המגורים הונחו לוחות עץ שונים, בצבעי חום כהה ואגס, הפרקטים נחתכו בצורה לא מקצועית, הותקנו באופן שגוי בסמוך לספים וכן, נותרו כתמי דבק בחלק הפרקט שהותקן במטבח.

לדבריהם, התנה הנתבע את תיקון הטעויות בתוספת תשלום ולא ביצע את השלמת הפאנלים בדירה.

התובעים צירפו לתביעה חוות-דעת מקצועית, של אדם בשם דורון קורח, לעניין עלות תיקון הריצוף שהותקן, בסך של 8,000 ₪ + מע"מ, לא כולל התקנת הפאנלים. עוד הם מחזיקים בחוות-דעת הנדסית מטעם חב' "הדס-ביקורת מבנים", לפיה קיימים פגמים בפרקט שהונח, המצריך החלפה של חמישה לוחות פרקט (1,750 ₪), תיקון שלושה ספי דלת לא כולל חומר (1,500 ₪), טיפול בכתם הדבק (800 ₪) ובסך הכל הוערך רכיב הפרקט בכ- 7,300 ₪, לא כולל החומר. עוד צירפו התובעים תמונות המתעדות את אופן הנחת הפרקט בדירה.

הנתבע חולק על טענות התובעים ולפי טענתו, הותקן הפרקט באופן תקין לחלוטין.

לדבריו, הבדלי הגוון הם חלק מהמשמעות של התקנת עץ טבעי, המתקין גורש מדירתם ולא התאפשר לו להתקין את הפאנלים, הרווחים ליד הספים הינם מחויבי המציאות לאור עוביים שונים של ספי דלת המותקנים בדירה. לפי גרסתו, מפריזים התובעים בהצגת התמונה.

ראשית, אתייחס לחלק העבודה שכלל לא בוצע.

מדובר בהתקנת הפאנלים– כאן טוענים התובעים, כי הנתבע לא הביא את החומר ולא התקין את הנדרש והם רכשו את הפאנלים מחדש וביצעו עבודה זו על חשבונם.

הנתבע טען, כי לא ניתנה לו כלל האפשרות לסיים את העבודה ואילו התובעים טוענים, כי הנתבע לא הסכים לסיים את העבודה ודרש תוספת תשלום עבור החלפת הפאנלים הלא מתאימים, כתנאי. בנקודה זו סבורני, כי היה על הנתבע בכל מקרה לספק את הפאנלים ואת החומר להשלמת העבודה לתובעים, ללא קשר לכל אירוע אחר. כיוון שלא סיפק אותו, עליו לשאת בעלות החומר. מצד שני, התובעים היו צריכים לשלוח לנתבע מכתב, המזהיר אותו כי אם לא יבוא להשלים את העבודה, ללא כל קשר ליתר הטענות, תושלם העבודה על-ידי אחר.

כיוון שמכתב כזה לא נשלח, אין באפשרותי לקבוע אם ניתנה לנתבע ההזדמנות להשלים את העבודה ולכן, עלות זו לא תוטל על הנתבע.

לגבי לוחות הפרקט שצבעם אינו תואם – כאמור, טען הנתבע כי מדובר בעץ טבעי וכי על התובעים היה לנכוח במקום ולהעיר את הערותיהם. גם אם נסכים עם הנתבע כי מדובר בעץ טבעי ואכן, אני מקבלת טענה זו, עדיין יש צורך במיון במקום וניתן לפסול לוחות שאינם מתאימים, או להניחם במקום שאינו בולט. חובה זו מוטלת על הנתבע ועל המתקין מטעמו ולא ניתן להטילה על התובעים. גם במסמך החתימה אליו מפנה הנתבע, לא נתבקשו התובעים, בניגוד לטענתו, להיות נוכחים כל משך ההתקנה של הפרקט ואם נכונה טענתו של הנתבע, לא היה הוא רשאי להתקין את הפרקט ללא נוכחותם של התובעים.

לפיכך, הוכחה טענתם של התובעים לגבי הלוחות הפגומים.

יתר הפגמים הנזכרים בטענות התובעים לא הוכחו כנדרש ואסביר את דבריי:

בהליך אזרחי רגיל, כשאדם מגיש תביעה בעניין עבודה פגומה, נהוג לצרף חוות-דעת של מומחה. במקרה כזה, מגיב גם הצד האחר בחוות-דעת של מומחה ובית-המשפט ממנה מומחה מטעמו, ניטראלי, כיוון שבית-המשפט עצמו אינו בעל מומחיות בריצוף פרקט.

במסגרת תביעות קטנות לא ניתן או נכון יותר, אין טעם בפרוצדורה מסוג זה, שעלותה יקרה וסדרי הדין אינם מתאימים. לכן, מראש, אדם אשר בוחר להגיש תביעה מסוג זה בבית המשפט לתביעות קטנות, באיזשהו מקום צריך לצפות לכך שההכרעה תיעשה בגבולות ההבנה של אדם מן השורה.

חוות-הדעת ההנדסית שצירפו התובעים איננה מועילה לתובעים שכן, אין היא מציגה את עלות החומר ואין היא תומכת בהיקף הנזק לו טוענים התובעים.

אישורו של בעל המקצוע שצורף לתביעה איננו מניח את הדעת, כיוון שהאמור בו מבוסס על קיומם של פגמים מקצועיים נוספים לאלה שאדם מן הישוב יכול לזהותם.

בנוסף אציין, כי גם כיום אין אפשרות לקבוע מהו מקורו של הכתם שמופיע על הפרקט במטבח, בדירה שהיו בה בעלי מקצוע נוספים מלבד הנתבעים.

אופן עריכת תחשיב הנזק של התובעים מביא לתוצאה אבסורדית, לפיה היקף הנזק והיקף העבודה כמעט זהים מבחינת הסכום, שהוא דבר שאיננו סביר. עם זאת, נראה שחלק מהלוחות פגומים ושהעבודה נעשתה ברמה בינונית ואולם, עיקר העבודה בוצעה.