שובל ואח' נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ ואח'

החלטה

1.המבקשים שבים ועותרים במעמד צד אחד לצו מניעה זמני שימנע את חילוטן של ערבויות בנקאיות שמסרו לדבריהם בקשר עם הסכם זיכיון שכרתו עם חברת "מתאים לי", היא המשיבה 2 (להלן: "החברה"), המצויה לפי הנטען בהליכי פירוק. לשיטתם, מדובר בערבויות שהמציאו כחלק מן ההסכם, שחייבם למסור לחברה ערבויות בנקאיות אוטונומיות בסכום כולל של 170,000 ₪, אשר החברה תוכל לבקש את חילוטן לפי שיקול דעתה במקרה של קריסת עסקת היסוד.

2. כפי שציינתי כבר בהחלטתי מיום 12.11.13, קיים קושי אינהרנטי בבקשה, הטמון בכך שמוטב הערבות הוא בנק מרכנתיל דיסקונט, הוא המשיב 1 (להלן: "הבנק"), ולא החברה, ומנוסח הערבויות עולה שהן נועדו להבטחת הלוואות – ולא בזיקה לעסקת היסוד דווקא. יתרה מכך, החייב באותן ערבויות, שלהבטחת חובותיו כלפי הבנק הוצאו הערבויות, היא החברה, וכלל לא המבקשים.

3. המבקשים ביקשו להבהיר את פשר התמיהות האמורות בהודעתם מהיום. עתה הם טוענים, לראשונה לקנוניה כלשהי בין החברה לבין הבנק ולמעשי מרמה של ממש מצד בנק. טענות אלה הן כמובן קשות, בפרט שמבקש הערבות – כך עולה כבר מצרופות כתב התביעה – הוא המבקשים עצמם, והערבויות מצויות היו בידיהם.

4. בשלב דיוני זה, עיקר לנו בכך שהמוטב הוא הבנק, ולא החברה. ככל שתחולט הערבות, הרי שהבנק הוא שיזכה בכספים. לכאורה, ככל שיימצא בגדרי הדיון בתביעה של המבקשים, כי הבנק השיג את הערבויות בדרכי מרמה, כטענתם החמורה ונעדרת התשתית בשלב זה של המבקשים, הרי לא יהיה קושי להיפרע מן הבנק. המבקשים לא השכילו להסביר בבקשתם כיצד הקשיים של החברה, שאינה מוטבת הערבות ומי שאמורה לשלשל את כספי הערבות לכיסה או מי שביקשה לכאורה את חילוט הערבות, הם קשיים בעלי השלכה על יכולת המבקשים להיפרע מן הבנק במקרה של הוכחת טענותיהם החמורות כלפיו.

5. נוכח כל האמור לעיל, נדחית הבקשה לסעד זמני, בלא צורך בתגובה, ובהתאם – בלא צו להוצאות. ממילא זה דינה של הבקשה לצווים במעמד צד אחד. יודיעו המבקשים עד יום 21.11.13 האם נוכח החלטתי זו, אין מקום למחיקת תובענתם (בגדריה עותרים לסעד הצהרתי), שדומה כי מתייתרת, תוך שמירת זכותם כמובן להגיש תביעה כספית תחתיה, ולטעון את כל טענותיהם.

ניתנה היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: