שוב נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה בני ברק

עניינה של התביעה, בקליפת האגוז, טענת התובעים כי הנתבעת – בסירובה להעניק להם היתר בנייה – נהגה כלפיהם שלא כדין ובנקמנות, ועקב כך נגרם להם נזק כספי.

רקע כללי וטענות הצדדים בקצירת האומר

כתב התביעה

התביעה, על סך 4,462,868 ₪, הוגשה במקור על ידי עו"ד משה שוב ז"ל (להלן: "התובע"). עם לכתו לבית עולמו באו התובעים כיורשיו בנעליו. התובע היה בעל זכויות במבנה מגורים ברח' הרצל 91 בבני ברק, הידוע כחלקה 50 בגוש 6195 (להלן: "המבנה" "הבניין" או "המקרקעין"; ר' נספח א).

בתביעה נטען בין היתר ובתמצית, כי סירובה של הנתבעת להנפיק לתובע היתר בנייה מנע ממנו לממש את זכויותיו במקרקעין ובמשך שנים ארוכות נותר המבנה שבבעלותו במצבו כפי שהוא, בניין ישן ומסוכן עם חשש מתמיד להתמוטטות, וזאת בלא יכולת לבנות תחתיו בניין חדש בהתאם להוראות תמ"א 38.

כן נטען כי הנתבעת, בחוסר תום לב, הציבה בפני התובע דרישה בלתי חוקית לחתימה על "כתב התחייבות" כתנאי למתן היתר הבנייה, ומשסירב התובע לחתום על המסמך "נענש" על ידי הנתבעת, אשר סירבה ליתן לו היתר בנייה מזה מספר שנים כל פעם באמתלה אחרת.

בכתב התביעה נטען כי כבר בשנת 2010 פנה התובע לנתבעת בבקשה לקבל היתר בנייה לפי תמ"א 38 (להלן: "הבקשה להיתר"; נספח ב). ביום 5.5.11 נתקבלה החלטה של הנתבעת לאשר את הבקשה בתנאים, כאשר אחד התנאים שנקבעו היה חתימה על כתב התחייבות למסירה והקצאת שטחים לטובת העירייה בבחינת "תמורה ציבורית" (ר' נספח ג).