שואח נ' המועצה האזורית מטה אשר

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית ע"ס 118,318 ₪, שעניינה כספים שהתובע טוען כי הנתבעת חייבת לו בגין עבודה שביצע וכן פיצוי בגין לשון הרע שפרסמה הנתבעת עליו. סכום העבודות עומד ע"ס של 56,352 ₪, קרן (ולחילופין מחציתו). הפיצוי בגין לשון הרע הועמד ע"ס של 50,000 ₪ (ללא הוכחת נזק).

2.הנתבעת התקשרה עם חברה, בשם "אלמחוז בע"מ", בהסכם לביצוע עבודות סלילת אספלט לרבות הידוק מצעים בפרויקט קירוי מגרש ספורט בבי"ס גוונים בנעמן.

3.התובע נדרש, במסגרת אותו פרויקט, לבצע סלילת 2 מצעים: האחד, מצע עליון שכבה עליונה של 1/2 דולמיט והשני, התחתון, שכבה מקשרת 3/4 דולמיט (להלן "העבודות").

העבודות נבדקו, לטענת הנתבעת, ע"י מודד מטעמה לבדיקת השיפועים וע"י מכון 'איזוטסט' לבדיקת צפיפות החומר, ואלה לא אישרו את העבודה. מכאן, היא הודיעה כי יש לפרק את השכבה העליונה ולבצעה מחדש. את השכבה התחתונה לא נדרשו התובע וחברת אלמחוז לפרק חרף טענת הנתבעת כי אינה עומדת במפרט.

4.המחלוקת בין הצדדים נוגעת, בעיקר, ליריבות המשפטית ביניהם ולתקינות העבודות שבוצעה.

5.מחד טוען התובע כי הוא ביצע את העבודות לבקשתה וע"פ דרישתה והזמנתה של הנתבעת ומנגד טוענת הנתבעת כי היא התקשרה עם אלמחוז ולא עם התובע, אשר היה קבלן משנה מטעמה של חברת אלמחוז. הנתבעת טענה, למעשה, כי בינה לבין התובע לא סוכם דבר וכי כל תנאי ההסכם הוסדרו מול חברת אלמחוז.

אשר לתקינות העבודות, טוען התובע כי הוא ביצען כדבעי ובהתאם למוסכם, כאשר מהנדס הנתבעת נכח בכל שלבי העבודה ואף בדק עם מאזנת את השיפועים ומצאם נכונים ומתאימים ומנגד טוענת הנתבעת כי אלה בוצעו תוך התרשלות ובניגוד להוראות המפרט והאוגדן הכחול.

אחרונה זו מתבססת בטענותיה על הבדיקות שבוצעו מטעמה והתובע מבהיר, מנגד, מדוע אין לקבל תוצאותיהן של בדיקות אלה, תוך שהוא נשען על חו"ד מטעמו.

6.הנתבעת פנתה לחברת אלמחוז לפירוק וביצוע מחדש של השכבה העליונה ובסופו של יום סוכם, בין שתיים אלה, שהנתבעת תפנה לצד ג' שיבצע עבודות קרצוף ופירוק משטח האספלט העליון וסלילת המשטח מחדש.

7.לטענת הנתבעת, היא שילמה לחברת אלמחוז סך של 20,000 ₪, ללא מע"מ, עבור השכבה התחתונה שלא פורקה, כי שילמה סך של 4,597 ₪ למודד מוסמך בגין הבדיקה שערך, סך של 2,425 ₪ למעבדת 'איזוטסט' וכי היא שילמה בגין פירוק וסלילה מחדש של משטח האספלט סך של 43,141 ₪.

8.התובע טען כי הנתבעת ביצעה עוולת לשון הרע בכך שפרסמה, בין היתר, לחברה אלמחוז ועובדיה, לפקידים במועצה, לקבלן שביצע את עבודת הפירוק ולאחרים, כי התובע לא ביצע את עבודתו באופן אחראי ו/או כי השתמש בחומרים לא תקניים, מה שגרם לו נזק בשל השפלתו וביזויו.

מנגד טוענת הנתבעת כי המכתב ששלחה לחברת אלמחוז מטרתו להעמידה על הליקויים בעבודות האספלט ללא אזכור פרטיו של התובע. מכל מקום, מדובר במכתב שנשלח לחברת אלמחוז בלבד ונוכח שני אלה, הרי שאינו נכנס ב'אולמו' של המונח לשון הרע. לחילופין, נטען כי לנתבעת עומדת הגנת אמת הפרסום נוכח הממצאים בבדיקות שבוצעו.

9.הצדדים הסכימו למתן פס"ד לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, תוך שהוגבלה התקרה לסך של 22,000 ₪ (בערכי קרן), כולל הוצאות.

10.לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות על מצורפיהם ובתצהירים שהוגשו, לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, ולאחר ששקלתי שיקולים של דין ושיקולים של צדק החורגים מדלת אמותיו של המשפט המהותי, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,500 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית (ריבית רגילה ולא ריבית פיגורים), מיום 1.6.08 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 365 ₪, בגין אגרה, כשהיא משוערכת ליום התשלום ושכ"ט עו"ד בסך של 2,350 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסה"ד לידיה של הנתבעת, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בהתאם לתקנה 6 (ב)(2) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007, אני מורה על השבת האגרה (מלבד הסכום שאינו ניתן להשבה) לידי התובע באמצעות בא כוחו.

ישיבת ההוכחות מבוטלת ומשכך מבוטל החיוב באגרה שנייה.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.