שהם נ' גיטמול ואח'

פסק דין

תביעה כספית בגין הפרת חוזה.

רקע עובדתי והתביעה

התובע הוא בעל מכונה לעיבוד נייר מסוג צץ רץ (המכונה על מתקניה, להלן: "המתקן"). לטענת התובע, בסוף שנת 2008 הוא הגיע עם הנתבע 1 (הנתבע) להסכמות שבע"פ שלפיהן ישכור הנתבע את המתקן למשך 36 חודשים עם אופציה להארכה, בתשלום חודשי בסך של 11,000 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, יעמיד הנתבע לרשותו של התובע רכב פרטי ויישא בעלות אחזקתו וצריכת דלק בסך של 2,500 ₪ (ההסכם שבע"פ).

התביעה היא בגין הפרת הסכם נטען זה שבע"פ. לטענת התובע, הנתבע לא העמיד לרשותו רכב ונלוות כפי שהתחייב. בגין הפרה זו הוא תובע סך של 50,000 ₪. בנוסף, עבור תקופה של 20 חודשים מיום 1/1/09 ועד ליום 1/9/10 שולמו דמי שכירות בסך של 122,325 ₪ כולל מע"מ בלבד במקום 256,000 ש"ח כולל מע"מ, שצריך היה לשלם.מכאן התביעה בסך של 183,975 ₪.

לטענת התובע, לאחר שהמכונה עברה לרשות הנתבע, הוא דרש להתקשר בהסכם סכתב. הנתבע העביר לו טיוטת הסכם (א1 לתצהיר התובע), שממנה למד התובע לראשונה, כי לשיטתו של הנתבע, ההתקשרות היא עם החברה, הנתבעת 2 (הנתבעת), ולא עם הנתבע. לטענתו, לו ידע זאת מראש, לא היה מסכים כלל להתקשר עם הנתבעת. בדיעבד, כשהמתקן כבר ברשות הנתבעים, נאלץ להסכים לכך והעדיף להגיע לכל הסדר סביר שיבטיח את זכויותיו. בא כוחו של התובע העביר לנתבעים טיוטת הסכם לחתימה (נספח א2 לתצהירו), שלפיה השוכרת של המתקן היא הנתבעת והנתבע ערב להתחייוביותיה, ואולם הנתבע לא הסכים לחתום גם על טיוטה זו ולא נחתם הסכם.

לאחר הגשת התביעה, הודיעה הנתבעת לתובע במכתב מיום 22/11/10 כי היא איננה מעוניינת עוד לשכור את המכונה וביקשה לתאם מועד לבדיקת תקינותה ולפינויה. התובע הודיע במכתב מיום 5/12/10 כי הוא דוחה את דרישת הנתבעת. לשיטתו, ההסכם לא נערך עם הנתבעת אלא עם הנתבע ולפיכך, לנתבעת אין זכות לנקוט על עמדה ביחס להתקשרות עם הנתבע (ההתכתבות בנספח ד' לתצהיר הנתבע). בהמשך התנהלה תכתובות בין ב"כ הצדדים.

התובע חזר והדגיש גם בסיכומים בע"פ לאחר שמיעת הראיות, כי תביעתו כנגד הנתבע איננה מכוח הרמת מסך או ערבות לקיום התחייבויות הנתבעת, אלא מכוח ההסכם שבעל פה שנכרת עם התובע, הסכם שפרטיו כמפורט לעיל.

יש לציין, כי במהלך ניהול ההליכים נכנסה הנתבעת להליכי פירוק. המתקן שהיה בחצרי הנתבעת, עבר לחזקת הכונס. בסופו של דבר, במהלכים מול כונס הנכסים, קיבל התובע את המתקן לידיו, תוך שחתם כלפי הכונס על כתב ויתור על כל זכות או טענה כלפי הנתבעת או כלפי הכונסים (נספח ו' לתצהיר הנתבע). התובע לא מסר שהגיש תביעת חוב ועולה מהנ"ל שלא קיבל תשלום כלשהו מקופת הכינוס. לגרסתו של התובע בח"נ חתם על כתב הויתור מתוך כפיה ואילוץ, שכן לולא עשה כן, לא היה מקבל לידיו חזרה את המתקן (עמ' 11 לפרוטוקול).

טענות הנתבע

הנתבע מכחיש את טענת התובע להתקשרות אישית. לטענתו, יש לדחות את התביעה כנגדו מחמת העדר יריבות והעדר עילה. הוא לא התחייב באופן אישי אלא פעל בשם הנתבעת וכמנכ"לה. עוד ציין, כי התובע היה "לחוץ" להעביר את המתקן עוד בטרם התקשרות בהסכם וסיכום התנאים הסופיים, משום שצריך היה לפנותו מחצריו של אחר, ששכר אותה קודם לכן מהתובע (אין חולק שמדובר במתקן רחב ממדים).

לחלופין, טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה לגופה. בתחילה דיברו הצדדים על שתי אפשרויות של התקשרות עם התובע - חלופה אחת, שהנתבעת תשלם דמי שכירות בסך של 7500 ₪ וחלופה שניה, שהתובע יספק גם מידי יום שירותי הפעלה של המתקן בחצרי הנתבעת, ואז ישולם לו סך כולל של 11,000 ₪ ויועמד לרשותו רכב. הנתבעת בחרה באופציה הראשונה ובפועל גם לא סיפק התובע כל שירותים. לכן, דמי השכירות הם 7,500 ₪ ולא 11,000 ₪.

לטענת הנתבע, דמי השכירות שולמו במלואם. עבור החודשים אפריל 2009 עד מרץ 2010 (12 חודשים), שולם סך של 7,500 ₪ ובסך הכל 90,000 ₪ כולל מע"מ. עבור החודשים אפריל 2010 ועד אוקטובר 2010 (7 חודשים), שולם סך של 5000 ₪ בחודש ובסך הכל 35,000 ₪ כולל מע"מ. החל מחודש אפריל 2010 הופחת התשלום לסך של 5,000 ₪. זאת, לאחר שהנתבעת מסרה לתובע הודעה בכתב, כי מבדיקה שערכה דמי השכירות בסך של 7,500 ₪ הם גבוהים מהמקובל ובהתחשב במצבה של המכונה הישנה.

לטענת הנתבע, משך כל תקופת השכירות, לא הלין התובע על תשלום בחסר, הפרת החוזה או כל דבר אחר, אלא קיבל את התשלומים ללא הסתייגות, הנפיק חשבוניות לטובת הנתבעת ולא שלח כל מכתב או התראה. יש לראותו כמי שהסכים לכך שדמי השכירות הם בשיעור ששולם. עוד הוא טוען, כי אם התובע לא הסכים להפחתת דמי השכירות לסך של 5,000 ₪, היה עליו להודיע ובכל מקרה יכול היה לומר שאינו מסכים, ולקחת את המתקן.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הראיות ואת סיכומי הצדדים בעל פה, אני דוחה את התביעה.

ראשית, לא הוכח דבר קיומו של ההסכם הנטען בע"פ, שלפיו ההתקשרות היא התקשרות אישית עם הנתבע (כמו גם פרטיו האחרים של ההסכם שבע"פ). אין לכך תמיכה ראייתית מעבר לגרסתו של התובע, שהינו בעל דין; ולא מצאתי שיש להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע, שלפיה: הנתבע פעל בשם הנתבעת ובתוקף תפקידו כמנהלה להביא להתקשרות בין התובע לבין הנתבעת וכי המכונה הועברה לחצרי הנתבעת בטרם סיכום סופי של תנאי ההתקשרות.

יתר על כן, גם אם מלכתחילה התקשר התובע עם הנתבע באופן אישי או שסבור היה באופן סובייקטיבי כי הוא מתקשר עם הנתבע באופן אישי, אזי עולה מתצהירו וחקירתו הנגדית כמו גם מכלל הראיות, לרבות התנהלותו של התובע בפועל, כי לכל הפחות, בדיעבד, בסמוך לאחר שהועבר המתקן לחצרי הנתבעת - הבין התובע שכוונת הנתבע היא להתקשרות עם הנתבעת שבשמה פעל, והסכים לכך שההתקשרות היא עם הנתבעת ולא עם הנתבע. כפי שגם מודה התובע בתצהירו, סוגיה זו של התקשרות עם הנתבעת להבדיל מעם הנתבע באופן אישי, הפכה לסלע המחלוקת העיקרי במו"מ בין הצדדים (ס' 8 לתצהיר). הנתבע עמד על כך שההתקשרות אינה אישית עמו ואילו התובע בחר בנסיבות העניין, שעה שהמתקן כבר קיים ומותקן בחצרי הנתבעת, לקיים את ההתקשרת עם הנתבעת. התובע לא הודיע כי הוא רואה בכך הפרה (של ההסכם הנטען שבע"פ) מצד הנתבע, בחר שלא לבטל את ההסכם שבע"פ, שלא לדרוש את המתקן וכיוצ"ב, אלא בחר להתקשר עם הנתבעת. כך, התובע עצמו שלח טיוטה לחתימה שבה הנתבעת היא השוכרת של המכונה (הטיוטה בנספח א2 לתצהירו). כעולה מעדותו, התובע היה בחצרי הנתבעת במפעל הנתבעת, שם הותקן המתקן (ואין זה משנה לעניין זה, אם התובע היה שם בחלוף כחודש ימים כפי שהעיד התובע, או מייד עם הגעת המתקן לצורך הפעלותו והתקנתו הראשונית כפי שהעיד הנתבע). התובע קיבל תשלומים מהנתבעת והנפיק חשבוניות בהן כתב "איתן גיטמול (ויקטורי מוצרי נייר בע"מ)". התובע אף אישר בכתב הויתור שחתם כלפי הכונסים (נספח ו') כי מדובר במכונה שהייתה מושכרת לחברת ויקטורי, הנתבעת 2, לפני פירוקה. בפועל, אין חולק, ששימש המתקן את הנתבעת לצורך עסקיה, ולא את הנתבע באופן אישי.

לא מצאתי ממש בטענות נוספות שהעלו התובע או בא כוחו, והן נדחות (כגון הטענה שסירובו של הנתבע לחתום על ערבות אישית לקיום התחייבויות הנתבעת, אינו "ענייני" או בטענת התובע שטיוטת ההסכם א2 שהועברה ע"י בא כוחו לנתבעת, איננה משקפת את עמדתו או לא אושרה על ידו, למשל בעמ' 8 ש' 32, עמ' 9 ש' 1-3).

על כן, יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע כבר מחמת העדר עילת תביעה כנגדו.