שהזדה נ' לזרוביץ ואח'

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 10.04.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה, עד מטעם התובע והוגשו הראיות.

גרסת התובע להתרחשות התאונה, התובע נסע בנתיב נסיעתו. הנתבע סטה לנתיב הנסיעה של התובע, גרם לתובע לסטות עם האופנוע שלו ולהחליק לכביש.

גרסת הנתבע לקרות התאונה, התובע הסתכל לאחור, כאשר ראשו מופנה לשמאל. התובע התיישר, איבד שליטה על האופנוע והחליק. שני גלגלי האופנוע מופנים לחלק התחתון של רכב הנתבע. בלם הנתבע רכבו. קם התובע עם האופנוע מהרצפה, ניסה להשתלט על האופנוע, כאשר הוא נותן גז. נשמט לו האופנוע, תוך שהוא סוטה לימין הכביש, שעה שאינו שולט באופנוע.

בבית המשפט העיד עד מטעם התובע, ברם עד זה לא ראה את התאונה ולכן אין בעדותו כדי לשפוך אור לשאלת החבות.

לאחר ששמעתי את העדויות, מצאתי לקבוע כי לתובע ולנתבע אחריות משותפת לקרות האירוע התאונתי. התובע שנסע באופנוע לא התאים את דרך נהיגתו לכביש. מתמונות שהוגשו לבית המשפט הן על ידי התובע והן ע"י הנתבע ניתן לקבוע, כי גם אם גרסת התובע תתקבל וחלק מנתיב נסיעתו של התובע היה חסום. הרי, שעדיין היה די מקום לאופנוע לעבור בנתיב נסיעתו. גם שדה הראיה אינו חסום לחלוטין ולתובע היה די שדה ראיה לראות את רכב הנתבע מתקרב למקום. לאור האמור אני מוצא לקבוע כי התובע לא שם דעתו כראוי לדרך בין עם תשומת ליבו נסובה לדבר אחר, בין בשל חוסר ניסיון בנהיגה (התובע היה בעל רישיון כחודש ימים ביום התאונה.), בין רכב על האופנוע במהירות שאינה מתאימה לכביש ולנסיבות האירועים על הכביש. לא מצאתי כי יש די בעובדה כי רכב הנתבע נכנס לנתיב הנסיעה של התובע כדי ליצור חבות שלמה על הנתבע. העובדה היא כי חברו של התובע עמד בסיטואציה דומה ולא נגרמה תאונה.

לגבי גרסת הנתבע לאירוע, הרי שמדובר בגרסה בעייתית, ראשית, בהודעה לביטוח, כלל לא מסר הנתבע חלק ארי של גרסתו. טענתו של הנתבע, כי התובע היה עם ראשו מופנה לאחור אינו מופיעה כלל בגרסתו לביטוח. מדובר בגרסה כבושה, כאשר בגרסה לביטוח סיבת התאונה איבוד שליטה על האופנוע בשל תוואי הדרך ולא חוסר תשומת לב. כך גם לטענה כי לאחר שהאופנוע החליק הנתבע קם ושוב איבד את השליטה על האופנוע. טענה זו היא בעייתי במיוחד, נוכח העובדה כי העד של התובע העיד כי ראה את התובע בצד ימין של הכביש. טענת הנתבע כי התובע איבד שליטה פעם שניה בניגוד להודעה לביטוח באה כדי להתאים גרסתו לגרסת העד לעניין מקום הימצאות התובע בצד הכביש ולא מתחת לפגוש הנתבע, דבר שנאמר בפירוש בהודעתו לביטוח.

עוד יצוין, כי קיימת בעיה קשה בעדות הנתבע לגבי טענת התובע כי הנתבע סטה לנתיב נסיעתו שהיא סיבת התאונה לעמדת התובע. הנתבע נשאל האם בכיוון נסיעתו חנו במקום רכבים. הנתבע לא יכול היה לומר האם באותו יום חנו רכבים במקום, אלא השיב בצורה כללית. בנסיבות אלו אני סבור כי מדובר בהתחמקות משאלה מהותית שבמחלוקת. כל טענת התובע, כי הנתבע סטה לכיוון נסיעתו והנתבע בחר שלא להשיב על כך. יאמר כי מתוך עיון בתמונות שהוגשו לבית המשפט ניתן לקבוע כי רכב אינו יכול לנסוע בתוך הנתיב שעה שחונה רכב במקום מבלי שהוא סוטה לנתיב הנגדי.

נוכח כל האמור, אני מוצא לקבוע כי לצדדים אחריות משותפת לתאונה.

ראש הנזק הנתבע בסעיף 8 ד' לא הוכח והוא נדחה. סוף דבר, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 1,718 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 50% אגרת משפט ששולמה. שכ"ט עו"ד בסכום של 1,000 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ג, 16 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: