שהואן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 16/3/11 למשך 30 ימים.

על פי כתב האישום, בעת נהיגה ברכב, עקף המבקש רכב אחר, כשהדרך לא היתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע העקיפה בבטחה. בכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר, בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה.

ב"כ המבקש טען כי לא קיימות ראיות לכאורה, שכן לדידו לא יתכן שנשמר קשר עין רצוף עם רכב המבקש בשל תנאי הדרך. עוד טען ב"כ המבקש כי המבקש אינו מסוכן לציבור וכי עברו התעבורתי אינו מכביד ואינו מעיד על מסוכנות.

ב"כ המשיבה הפנתה לתיק החקירה וטענה לקיומן של ראיות לכאורה, לרבת לעניין קיום קשר עין רצוף. ב"כ המשיבה טענה למסוכנות המבקש כנלמדת מחומרת העבירה ומעברו התעבורתי הכולל גם תאונת דרכים.

לאחר עיון בתיק החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום:

מדו"ח "נסיבות המקרה" שערך רס"מ יוסי ביטון עולה כי הבחין בשיירת רכבים הנוסעת מדרום לצפון בכביש 90. בשיירה זו נהג המבקש ברכב מסחרי. בקילומטר 326 יצא המבקש לפתע לעקיפה במהירות רבה. רס"מ ביטון נסע מול רכב המבקש ובמהלך עקיפת המבקש, נאלץ לרדת במהירות לשול הימני כדי לאפשר למבקש לבצע את העקיפה מבלי לגרום לתאונה.

רס"מ ביטון ביצע פניית פרסה ונסע אחרי רכב המבקש עד לעצירתו בקילומטר 341.

רס"מ ביטון מציין כי בעת שנסע בעקבות רכב המבקש הבחין במבקש ממשיך לבצע עקיפות מסוכנות במהלך נסיעתו ועד לעצירתו.

בתיק החקירה מזכר שנערך ע"י המתנדב מנחם ארז לפיו המבקש ביצע עקיפה מסוכנת של מספר כלי רכב שנסעו בשיירה לכוון צפון וגרם לניידת לסטות לכוון השוליים כדי למנוע פגיעה.

עוד מצויין במזכר כי בעת שנסעו השוטרים אחרי רכב המבקש כדי לעצרו, נסע המבקש ב"נסיעה לא זהירה במהירות גבוהה עד לעצירתו ע"י הניידת".

עם עצירתו, נשאל המבקש ע"י רס"מ ביטון לתגובתו לתיאור נסיבות המקרה כאמור והשיב : "לא רוצה להגיד כלום". במסגרת השימוע נשאל שנית לתגובתו וגם הפעם לא הכחיש את האישום.

ב"כ המבקש טען כי לא יתכן שנשמר קשר עין רצוף בין הניידת לבין המבקש. המבקש עיגן טענתו בכך ש"כולנו יודעים שכביש 90 הוא כביש עקום" ובכך שעצירת הניידת לשם ביצוע פרסה, לא מאפשרת שמירה על קשר עין כנטען.

דא עקא שבדו"חות השוטרים מציינים הם באופן חד וברור כי נשמר קשר עין רצוף בינם לבין רכב המבקש, מעת ביצוע העקיפה הראשונה ועד לעצירתו.

בשלב הדיוני הנוכחי בית המשפט ניזון מחומר הראיות הלכאורי ואינו בוחן מהימנות גרסאות הצדדים, שכן אינו יכול להתרשם ישירות מן העדים. בחינת אמינות השוטרים ביחס לשמירת קשר עין רצוף כמו גם עיון בחוות דעת סותרות מטעם ההגנה ביחס לתוואי הכביש, מקומן בתיק העיקרי.

לאור מזכרי השוטרים ובהעדר תגובה מטעם המבקש בזמן אמת לרשום במזכרים, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

עבירה של עקיפה בדרך לא פנויה, בהתאם לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה, הנה עבירה חמורה ולא אחת מהווה עבירה זו גורם לתאונות דרכים קשות.

במקרה דנן, דיווחו השוטרים כי המבקש לא ביצע עקיפה מסוכנת אחת אלא מספר עקיפות מסוכנות וכי נהג במהירות גבוהה ובחוסר זהירות.

בנסיבות אלה, היוותה נהיגתו של המבקש סיכון ממשי לשלום ציבור המשתמשים בדרך.

המבקש נוהג משנת 2006 ולחובתו 3 הרשעות קודמות. הרשעתו הראשונה משנת 2008 הנה בגין תאונת דרכים משנת 2006 שנגרמה עקב נהיגה בחוסר זהירות ובקלות ראש כשברמזור אור אדום. במהלך שנת 2010 ביצע המבקש שתי עבירות נוספות של שימוש בפלאפון במהלך נהיגה.