שהאב נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 30.1.13, שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה להשתכר (להלן – הוועדה).

2.המערערת טענה כי יש בליקוייה הגופניים והנפשיים המגיעים לכלל 69% נכות רפואית משוקללת כדי להצדיק קביעת דרגת אי כושר בשיעור גבוה יותר, כי איבדה את כושרה להשתכר באופן מלא, וכי לא נמצאה כל עבודה המתאימה למגבלותיה וזאת על אף פניה ללשכת התעסוקה.

בדיון המוקדם שהתקיים בהליך זה הוסיפה המערערת וטענה כי הוועדה לא התייחסה להשפעת הליקויים בעיניים ובעצבים בעקבות מחלת הסכרת על הכושר להשתכר.

3.מנגד טען המשיב, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, כי הוועדה קיימה דיון יסודי וממצה, כי המערערת מועסקת באופן חלקי וכי אין מניעה כי תועסק בעבודות שהוצעו על-ידי הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 30.1.13, הקשיבה ורשמה את תלונות המערערת בפניה. המערערת ציינה בפני הוועדה כי היא עובדת במשק בית בהיקף של שלוש פעמים בשבוע, 4 שעות בכל פעם. המערערת התלוננה כי היא סובלת מכאבים ברלגיים, בעיות בעיניים, וסיבוכים של מחלת הסכרת.

הוועדה ציינה כי הונחו בפניה מסמכי תיק נכות, לרבות החומר הרפואי והמידע הסוציאלי.

המערערת ציינה כי המערערת סובלת מסכרת עם סיבוכים, פולינוירוטיה סכרתית, משקל יתר, אסטמה ואובדן שיניים.

הוועדה ציינה כי לאור אופי הליקויים וחומרתם, ובהתחשב בכך שהסיבוך הכרוך בנוירופתיה סכרתית הצדיק 10% נכות בלבד, הרי שאין בהשפעתם המצטברת כדי למנוע עבודה בהיקף מלא במיגבלות מסוימות (ללא עמידה והליכה ממושכת וללא מאמץ פיסי אינטנסיבי). לפיכך סיכמה הוועדה כי המערערת יכולה לעבוד בעבודות חרושת פשוטות כגון מיון ואריזה, כמו גם ליווי קשישים או קבלת ילדים בצהריים.

5.הרופא המוסמך קבע בחוות-דעתו לענין כושר התפקוד של המערערת ביום 29.5.13 כי המערערת מסוגלת לעבודה מלאה ללא מאמץ גופני ועם הפסקות קצובות לאכילה.

עובדת השיקום קבעה בחוות-דעתה מיום 16.8.13 כי יש לראות את המערערת כמי שלא איבדה את כושרהלעבוד, בהתחשב בהמלצה הרפואית ובהתחשב בכל ש"יכולה לעבוד בעבודות קלות יותר (מאלו שהיא מבצעת כיום, א.ק) בתחומי הייצור וטיפול בילדים ללא הגבלת זמן".

6.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

עיון בפרוטוקול העלה, כאמור, כי הוועדה התייחסה לפגימות השונות, העריכה את מידת השפעתן על כושרה של המערערת להשתכר, ולא נמצאה אי התאמה כלשהיא בין ממצאי הוועדה למסקנות אליהן הגיעה, והמסקנות אף תואמות את המלצת הרופא המוסמך ופקידת השיקום. אין לקבל את הטענה כי הוועדה לא התייחסה לשאלת סיבוכי הסכרת, שכן נושא זה נדון במפורש והוועדה קבעה כי הסיבוך הקשור לנוירופטיה סכרתית הצדיק 10% נכות רפואית ואין בו כדי לגרוע מכושר העבודה המלא במיגבלות אותן ציינה הוועדה.

לפיכך לא ניתן לומר כי קיימת שאלה של חוק המצדיקה את התערבות בית הדין.

6.בהעדר פגם משפטי – על כן הערעור נדחה בזאת.

7.אין צו להוצאות.

8.לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ד, (02 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: