שהאב מנאסרה ואח' נ' אבו ליל עבד אלר ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה לפסילתי מלשבת ולהמשיך לדון בתיק, וזאת לפי סעיף 77א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984.

2.בתביעה שהוגשה לבית משפט זה, עתרו המבקשים למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי פסק הדין שניתן בת.א. 802/07 בית משפט זה, הינו בטל ומבוטל לאחר שניתן עקב ניצול לרעה של הליכי בית משפט, תוך עקיפת המבקשים שהינם צד רלוונטי ביותר לו, וכן להכריז על פסק הדין שניתן בת.א. 1852/70 כבטל ומבוטל, בהיותו, בין השאר, חסר כל משמעות ונוגד את המציאות בשטח, את הודאת המשיבים עצמם ואת ההסכם שנכרת עם המנהל, וכן הואיל ואף הוא ניתן תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט מאחורי גב המבקשים ומבלי שהם יצורפו כצד חיוני ביותר להליך נשוא התביעה. כמו כן, עתרו להצהיר כי הינם הבעלים של חלקות 5, 22 ו- 23 בגוש 16945. בנוסף עתרו למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטולם של כל ההסכמים שנערכו בין המשיבים לבין המדינה.

3.בישיבה הראשונה שהתקיימה בפניי ביום 08/06/10, נתקבלה הצעתי על פיה יידונו תחילה הטענות המקדמיות של הצדדים. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, נתתי פסק דין, על פיו דחיתי את התביעה על הסף, בין היתר בשל שיהוי ניכר בהגשת התביעה וכן חוסר נקיון כפיים מצד המבקשים, אשר התבטא בהעלמת עובדות מהותיות מעיני בית המשפט.

4.בערעור שהוגש על פסק הדין לבית המשפט העליון, החליט בית המשפט העליון במסגרת ע"א 8986/10 על ביטול פסק הדין שניתן על ידי והורה להחזיר את התיק אליי לשם המשך הדיון בתובענה.

5.לאחר שהוחזר התיק אליי, קבעתי אותו לקדם משפט ליום 20/03/13.

6.ביום 28/02/13 הגישו המבקשים את הבקשה עסקינן לפסילתי מלהמשיך ולדון בתיק. בבקשתם הם סומכים על שתי טענות עיקריות:

א.לטענת המבקשים, קיימים אי אלו קשרים בין משפחת השופט הווארי לבין מי מהמשיבים, כך טוענים המבקשים כי גיסו של השופט הווארי נמנה עם משפחת המשיבים על כל המשתמע מכך, בנוסף לקיומם של קשרים נטענים בין אותו גיס עם מי מהמשיבים. טענו עוד, כי קיימים קשרים קרובים בין בעלה של אחיינית השופט הווארי לבין עו"ד מוחמד אבו ליל, הנמנה עם משפחת המשיבים, ומי שייצגם בעצמו בהליכים שונים נגד המבקשים.

ב.בישיבה שהתנהלה בפני השופט הווארי ביום 08/06/10, הוא נקט עמדה אשר יש בה לגלות את נטייתו של בית המשפט להכרעה בתיק. בית המשפט אף מסר באותה ישיבה הערות חמורות ביותר לפיהם משפחת המבקשים הינה משפחה אלימה הנוקטת באיומים, דבר אשר נתן רושם לפיו לבית משפט זה קיימת דעה קדומה ושלילית מאוד על המבקשים אשר תמנע ממנו ובכל מקרה תקשה עליו עד מאוד אם בכלל, להיות אובייקטיבי ולא נוטה לטובת המשיבים.

7.המדינה בתגובתה לבקשה, התנגדה לבקשה.

באשר לטענה בדבר קשרי משפחה, טענה כי הקשרים לכאורה אשר נטענים בבקשה, אף לו היו נכונים, אין בהם כדי להביא למסקנה בדבר קיומה של קרבה ממשית או כי לשופט, לאחותו, גיסו או לאחיינותו יש עניין כספי ממשי או עניין אישי בתוצאות ההליך או בצד להליך.

באשר לנקיטת עמדה, טענה המדינה כי פרוטוקול הדיון מיום 08/06/10 משקף הסכמה מלאה של המבקשים להסדר הדיוני ולאופן ניהול ההליך, ואינו משקף כל הסתייגות או מחאה מצדם. מכל מקום, סבורה המדינה כי ככל שהמבקשים טוענים להתבטאויות של השופט הווארי בדיון מיום 08/06/10 אשר אינן מוצאות ביטוי בפרוטוקול, אסור היה להם לשבת ולהחריש וחובה היה עליהם להעלות את טענותיהם לפני כל טענה אחרת. משלא עשו כן, הם מנועים בדיעבד מלעשות כן.

8.גם המשיבים 1 – 12 בתגובתם ביקשו לדחות את הבקשה, כאשר לדידם הבקשה משוללת כל יסוד עובדתי ומשפטי. לטענתם, המבקשים לא השכילו להרים את הנטל המוטל עליהם בנסיבות העניין, להוכיח כי אכן מתקיים בענייננו חשש ממשי למשוא פנים, ומטעם זה כשלעצמו דין הבקשה להידחות. הוסיפו כי גם הדעת נותנת שבקשת הפסילה חסרת כל יסוד שכן לו היה ממש בטענות המבקשים, חזקה שלא היו משתהים משך זמן רב בהגשתה.

לעניין הטענה הנוספת הנוגעת לאופן ניהול ההליך ע"י השופט הווארי, טענו כי ניהול התיק נעשה על דעת המבקשים עצמם עת נתנו הסכמתם המלאה והבלתי מסוייגת להגיש סיכומים בטענות המקדמיות. הסדר דיוני על הגשת סיכומים בטענות המקדמיות של הצדדים, אינו יכול להוות עילה לפסלות שופט ובוודאי שאין ולא יכול להיות בו כדי להקים חשש כלשהו למשוא פנים.

9.המבקשים הגישו הודעה, בה ביקשו לאפשר להם למצות את זכויותיהם להגשת תגובה לתשובה בהתאם לתקנה 241 (ג1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. נוכח המסקנה אליה הגעתי, אינני רואה כל סיבה להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה:

10.לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובות, מצאתי לקבל את הבקשה.

ראשית כל, בכל הקשור לטענות ה"קרבה המשפחתית" הקיימת לטענת המבקשים ביני ובין מי מבעלי העניין בתיק, ומבלי להתיימר במסגרת החלטה זו להעלות עניינים אישיים ומשפחתיים, די לי אם אציין כי חלק מהעובדות שהעלו המבקשים אינן מדוייקות וחלקן אף חוטאות באופן ממשי לאמת, כגון העובדה כי בת דודי נשואה למר ג'מיל בסול ולא אחייניתי. מכל מקום, היחסים המתוארים בהם, בוודאי אין בהן בכדי להשפיע כהוא זה על אלו מהחלטותיי בתיק או להביא להחלטה על פסלות שופט עפ"י הקריטריונים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון. בהינתן האמור ולפי דיני הפסלות והפסיקה בעניין, ראוי היה לדחות את הבקשה מטעם זה.

עם זאת, במסגרת הדיון שהתנהל לפניי ואף בפסק דיני, אכן התייחסתי למספר טענות ותהיות באשר לתום ליבם של המבקשים ולאופן התנהלותם אותו מצאתי כאחד הנימוקים שהביאו אותי לא לתת אימון במבקשים ולדחות את תביעתם על הסף. כיום ולאחר שהוחזר התיק אליי ע"י בית המשפט העליון, אודה כי קביעות אלו מעוררות אצלי תחושה לא נוחה להמשיך ולדון בתיק, ואף עלולות ליצור, למראית עין, חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

אכן הנני ער לכך כי לאחרונה כב' הנשיא גרוניס צמצם את היכולת של השופט בערכאה הדיונית להחליט על פסילה עצמית, בהעדר עילת פסילה שבחוק ופסק בע"א 9202/12 דוק השקעות (1988) בע"מ נ. צבי תום צבעוני כי: