שדמן נ' אלחסוב ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה לפצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 19.5.10 בנתניה, בה היו מעורבים רכב התובעת ורכב הנתבעת, שהיה מבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובעת עותרת לסכומים הבאים:

1. תיקון רכב2,589 ש"ח

2. שכ"ט שמאי430 ₪

3. הוצ' טלפונים וכו'981 ₪

סה"כ4,000 ₪

2.לדברי התובעת היא נהגה בנתיב השמאלי במהירות של כ- 50 קמ"ש ואילו הנתבעת 1 יצאה ממקום חניה "וחתכה אותי ונכנסה לנתיב שלי בפזיזות" (עמוד 1, שורות 16-17).

מדבריה של התובעת עולה שהבחינה ברכב הנתבעת לפני התאונה ולא עצרה מכיוון ש"היא אמורה להשתלב בנתיב השמאלי, היא נכנסה לנתיב שלי".

3.גרסת הנתבעת 1 שונה: אכן יצאה ממקום חניה "אותתי, עברתי נתיב אחד,הייתי בתוך הנתיב השני, הרגשתי פגיעה לאחר כמה שניות" (עמוד 2, שורה 7 ו- 18).

הנתבעת טוענת נמרצות שלא חתכה את נתיב התובעת, מכיוון שהיא, הנתבעת, הייתה כבר בתוך הנתיב.

עדה מטעם הנתבעת, קורין לוי, הייתה ברכב הנתבעת לפני התאונה וירדה מהרכב . לדבריה ראתה את הנתבעת שהיא עברה שני נתיבים ושמעה "בום".

החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

4.בעלי הדין תרמו תרומה שווה לקרות התאונה.

5.התובעת הבחינה ברכב הנתבעת, וגם בהנחה שהנתבעת נכנסה לנתיב של התובעת, היה על התובעת להמתין ולאפשר לנתבעת להשתלב בנתיב. היא לא עשתה זאת, או עקב מהירות יתר או כתוצאה משיפוט לקוי.

6.הנתבעת, ככל הנראה, אכן נכנסה לנתיב של התובעת והיה עליה חובת זהירות יתר, כאשר היא יוצאת ממקום חניה ומנסה להשתלב בתנועה.

7.באשר לגובה הנזק:

מעבר לתיקון הרכב והוצאות שמאות, לא שוכנעתי שנגרם נזק לתובעת.

8.אשר על כן על הנתבעת 2 לשלם לתובעת 1,510 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי החוק, החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

אין צו להוצאות.