שדמי נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

1.לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט אשר גולדין) מיום 7/5/13 בתיק 00030782437, אשר הרשיע את המערער בגין החניית רכבו בתחום 12 מ' מהצומת – עבירה לפי סעיף 6 (ד) (3) לחוק העזר לתל אביב יפו (העמדת הרכב וחנייתו) התשמ"ד - 1983 והשית עליו קנס בסך 500 ₪.

2.המערער ביקש להישפט בעניין דו"ח על סך 250 ₪ שניתן לו בגין החניית רכבו ביום 19/8/11 בשעה 09:27 מול בית מס' 5 ברחוב היכל התלמוד, בתחום 12 מ' מהצומת.

3.בבית משפט קמא נשמעה עדותו של המפקח, אשר ערך את הדו"ח וצילם תמונת הרכב - ת/1.

בתמונה לא רואים את הצומת, והפקח צירף תמונה ת/2 – שצולמה לאחר האירוע ובה רואים את הצומת.

נטען, כי בעת מתן הדו"ח לא היה מעבר חצייה במקום שבו חנה הרכב וכיום קיים מעבר חצייה.

הפקח העיד, כי לרכב לא היה תג נכה, ואף לו היה תג נכה, היה נותן דו"ח, כיוון שגם לרכב נכה אסור לעמוד בטווח של 12 מ' מהצומת.

כמו כן העיד הנאשם אשר טען, כי יש תג נכה לרכב (נ/2), וכי הרכב לא חנה בתחום הצומת.

בעדותו טען, כי הוא שלח תמונות המקום לעירייה אך זו לא הציגה זאת לביהמ"ש.

הנאשם העיד, כי תג הנכה הוא של גיסו – מאיר כהן וכי "אותו נכה לא יבוא להעיד. יש לנו מספיק הוצאות והחלטתי לקחת את התיק הזה על עצמי מאחר שהם אנשים נכים צורה קשה והם לא טיפוסים שמגיעים לבית משפט...". (עמ' 8 שורות 4 – 6 לפרוטוקול). עוד העיד, כי "לא נהגתי ברכב ולא החניתי אותו". (עמ' 8 שורה 25 לפרוטוקול).

4.ביהמ"ש האמין למערער, כי לרכב היה תג נכה, ובחן את האישום בהתאם לחוק חנייה לנכים תשנ"ד – 1993.

סעיף 3 לחוק חנייה לנכים קובע מפורשות, כי ההיתר לרכב נכה לא יחול בתוך צומת או בתחום 12 מטרים ממנו.

נקבע, כי בניגוד לעדות הפקח, הנאשם לא הוכיח כי המקום שבו חנה לא מצוי בטווח של 12 מטר.

בסעיף ו' להכרעת הדין נכתב:

"...נכון שלא הוכח כי אבן שפה היא מטר כשם שלא הוכח לי שהמיקום הוא מעל 12 מטר מהצומת. מאחר שכך, אני מעדיף את גרסתו של הפקח על גרסתו של הנאשם כי הרכב חנה בתחום 12 מטר מהצומת. לציין כי כך או כך, הרי שהרכב חונה כאשר שפת המדרכה היא אדום לבן אף לגרסתו של הנאשם. אבן שפה אדום לבן היא מקום האסור בעצירה וגם אם תאמר כי הנושא אינו חל על רכב נכה, הרי שאדום לבן סמוך לצומת, אין ספק שזו הפרעה ממשית לתנועה. מכל מקום, הוכח לי כי הנאשם חנה בתחום 12 מטר מהצומת ואשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו". (מתוך עמ' 14 שורות 5 – 13).

5.בערעור מדגיש המערער, כי לא חנה בתחום צומת. הוא מדגיש, כי הרחוב עבר שיפוץ וכי התמונות לא משקפות את מצב הדברים בעת מתן הדו"ח. לטענתו, בגלל שרואים שיש תמרור לפני הצומת המראה על פניה אפשרית ימינה, ותמרור כזה צריך להיות במרחק 12 מ' מהצומת ואילו הרכב עמד 2 או 3 מ', "רחוק מהעמוד" אזי ניתן להסיק מכך שהרכב לא חנה בתחום הצומת.

6.ב"כ המשיבה הדגישה, כי פסק דינו של בימ"ש קמא מושתת על ממצאי מהימנות וממצאים עובדתיים.

בימ"ש העדיף את עדותו של הפקח וקבע, כי הרכב כן חנה בתחום הצומת.

7.לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק בימ"ש קמא הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור על הכרעת הדין להידחות ויש להפחית סכום הקנס לסכום מקור מהנימוקים כדלקמן:

א)כאשר ניתן הדו"ח – ת/1, הכולל את תמונת הרכב, כתב הפקח בזמן אמת, כי הרכב חונה בתחום 12 מ' מהצומת.