שדמי מיידאן ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב

החלטה

1.בקשת המנהל המיוחד לביטול ההליך דנא היא הבקשה שלפני. בדיון שהתקיים בפני ביום 11.4.13 הצטרפו הכנ"ר והנושה העיקרי לבקשה.

2.הבקשה לביטול ההליך נשענת על שני נימוקים, האחד – הנימוק לפיו עיקר החובות של החייבת נוצרו בחוסר תם לב, השני - הנימוק לפיו החייבת לא עומדת בחיובים שהוטלו עליה במסגרת ההליך ובכלל זה אינה משלמת תשלומים חודשיים וצברה פיגורים בסך של כ – 5,500 ₪.

3.ביום 25.4.10 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת והושת עליה תשלום חודשי בסך של 700 ש"ח.

מדו"ח המנהל המיוחד עולה כי חובות החייבת (לפי הצהרתה) עומדים על סך של למעלה מ- 9 מליון שקלים ל-8 נושים שונים.

ארבע תביעות חוב בסך כולל של 7,866,057 ₪ הוגשו כש"מתוכן תביעת חוב אחת בסך של 7,412,907 ₪".

תביעת חוב זו הוגשה על ידי הנושה, גב' טורונצ'יק אליזבט (להלן: "הנושה") בגין פסק דין שניתן בהליך שהתקיים בינה לבין החייבת (ת.א 368/98 – כב' השופטת צ'רניאק).

מעיון בדו"ח המנהל המיוחד וכן בפסק הדין שניתן בת.א. 2147/07 (כב' השופטת אבניאלי) ואליו אתייחס בהמשך, עולה כי עניינה של התביעה - ת.א 368/98, היא התנהלות החייבת שעבדה כיועצת השקעות עצמאית ו"מעלה באמונה ובכספיה" של הנושה, ובפסק הדין בת.א. 368/98 נקבע כי הנושה הרימה את הנטל להוכיח שכספה נגזל ממנה על ידי החייבת והחייבת חויבה להשיב לנושה את הכסף שהוצא מחשבונה ללא הרשאה, כ- 2.7 מליון ש"ח.

 החייבת הגישה תביעה לביטול פסק הדין שניתן בת.א. 368/08 ועתרה לקיים משפט חוזר (ת.א 2147/07).

בית משפט של פש"ר איפשר לחייבת להמשיך לנהל את ההליך בת.א. 2147/07 ונקבע (7.2.11) כי הדיון בהכרזת החייבת יידחה עד לאחר מתן פסק דין בת.א. 2147/07.

ביום 19.3.12 ניתן פסק דין בת.א. 2147/07 ובו דחה בית המשפט את התביעה.

בפסק הדין מתייחס בית המשפט לתובענה בת.א. 368/98:

"בית המשפט (בת.א. 368/98 – א.נ.ח) קבע, כי שדמי (החייבת – א.נ.ח) ניצלה את חוסר ההחלטיות של טורונצ'יק (הנושה – א.נ.ח) ואת "תפיסת המציאות המעורערת שלה" (כך לפי עדותה של שדמי) ופיתתה אותה להעביר כספים לישראל בחשבונות שינוהלו על ידה. עוד שכנעה שדמי את טורונצ'יק לתת לה זכויות חתימה בחשבונות וייפוי כוח לניהול חשבונותיה ועסקיה, ואף פיתתה אותה להשקיע לכאורה כספים בחברות בטענות שווא (עמ' 5 לפסק הדין)."

וכך קבע, בין היתר, כי:

"התובעים חזרו בכתבי טענותיהם שוב ושוב על הכינוי "פרה עיוורת". לטענתם, הכינוי ממצה את אופן התרשמותו של בית המשפט מהפרשה כולה. טורונצ'יק, כך סבר בית המשפט, היא אישה מבוגרת שנפלה קורבן למעשי גזל ומרמה שבוצעו על ידי שדמי, לאור חוסר ניסיונה וחוסר בקיאותה בנושאים הכספיים.

ייתכן כי כינויה של טורונצ'יק כ"פרה עיוורת" ("א בלינדה- קו" בלשונה של טורונצי'ק) אינו מדויק במקרה זה, אולם אין בכך כדי להביא להכרעה שונה מזו שהגיע אליה בית המשפט. שדמי הייתה צריכה ליידע את טורונצ'יק בפעולותיה ולבקש את אישורה, בלי קשר לזהותה או לבקיאותה בשפה העברית. חומרת מעשיה של שדמי מתעצמת נוכח ההיכרות רבת השנים בין השתיים, והעובדה ששדמי אישרה, כי במשך שנים סמכה עליה התובעת באופן מלא.

יתרה מזאת, גם אם הייתה התובענה הנוכחית מוגשת כערעור על פסק דינו של בית המשפט, והיה מותר לתובעים להגיש ראיות נוספות, לא היה מקום להתערבות ערכאת הערעור בממצאי הערכאה דלמטה.

כידוע, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בנקל בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, המבוססים על התרשמות ישירה מהעדים. בית המשפט יתערב בעניינים אלה רק במקרים חריגים, בהם מתגלה התעלמות מראיה בעלת משקל מכריע או שגיאה עקרונית בהערכת הראיות ובקביעת העובדות (ראה ע"א 10311/08 כבהא נ' מרכז רפואי הלל יפה (טרם פורסם, 1.8.11)).

התובענה שבפניי לא הוגשה אמנם כערעור על פסק דינו של בית המשפט, אולם הרציונאל העומד מאחורי כלל אי ההתערבות בממצאי הערכאה דלמטה - רלוונטי גם לענייננו. בית המשפט שמע באופן ישיר את העדים והגיע למסקנה, כי יש לתת את מלוא המשקל לעדותה של טורונצ'יק ולהעדיפה על פני עדותה של שדמי."

4.מן האמור לעיל עולה כי החלק הארי של החוב בגינו פנתה החייבת להליכים אלה, סך של למעלה מ- 7.4 מליון ₪, נובע ממעשיה לגביהם כבר נקבע כי "מעשי גזל ומרמה" ומשכך אופן יצירת החוב אינה מתיישבת עם תום לב, אלא להפך, תיאור מעשי החייבת שפורט בפסק הדין בת.א. 368/98 עליו לא הוגש ערעור, ולא בוטל בתובענה שהגישה החייבת בת.א. 2147/07, כאמור בפסק דינה של כבוד השופטת ד"ר אבניאלי שאימצה את מסקנות בית המשפט בת.א. 368/98 מתיישב עם חוסר תום לב.