שדה לנגפלדר נ' יצחק ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת כותרת כשלצידה בקשת רשות להתגונן מפני תביעת התובע, עורך דין, שהוגשה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבע, על סך נומינלי של 186,019 ₪ וזאת על יסוד הסכם שכר טרחה מיום 9.11.05 (להלן: "הבקשה"). לפי הנטען בכתב התביעה, סיכמו הצדדים על תשלום סך של עשרה אחוזים בתוספת מע"מ מכל סכום שיתקבל אצלם כתוצאה מהליכים שבהם ייצגם התובע כנגד מוכר נכס, צד שלישי (לא כולל הליכי ערעור). ברקע להליכים אלה מצויה תביעה שבה, בסופו של יום, הצהיר בית משפט השלום בירושלים על בטלות הסכם מכר בקשר למקרקעין, והורה לצד השלישי להשיב לנתבעים את מלוא הסכומים ששילמו לו, כתוצאה מביטול ההסכם. סכום התביעה שבפני כולל הן את יתרת שכר טרחת התובע, בסך כולל של 166,019 ₪, לשיטתו, והן סך של 20,000 ₪ כפיצוי בעבור "טרדה ועגמת נפש" (פסקה 18.2 לכתב התביעה).

אין מחלוקת שכספי התביעה, למעט הסכום שנתבע כפיצוי, מעוכבים אצל התובע.

בבקשת הרשות להתגונן, בה טוענים הנתבעים כי השאלות שבמחלוקת אף אינן מתאימות לדיון בסדר דין מקוצר, טוענים הנתבעים בתמצית, כי התובע אינו זכאי לקבל שכר טרחה נוסף, מעבר למה ששולם בתחילתו של ההליך וכי כלל לא הוסכם על תשלום שכר טרחת עורך-דין בגין סעד של ביטול והשבה (במובחן מן הסכום שהוסכם על אודותיו לתשלום בגין סעד הפיצויים שתבעו, שכן לשיטתם לא ביקשו כלל את ביטולו המוחלט של ההסכם, שהוביל לבסוף לסעד עיקרי של השבה).

הצדדים האריכו הן בחקירה והן בטיעוניהם שלא לצורך בשלב טרומי זה. מכל מקום, הלכה למעשה, שוכנעתי כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל.

לכאורה, די היה בכך שכתב התביעה עצמו כלל עילה שאיננה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר (פיצויים נזיקיים בגין עגמת נפש) על מנת להוביל למסקנה שיש למחוק את כותרת התביעה. אולם לגופה, שעה שבבקשת הרשות להתגונן נפרשה במלואה הגנת המבקשים, יש מקום לקבל את הבקשה לגופה.

ככלל, שאלת פרשנות הסכם שכר הטרחה צריכה שמיעת ראיות מטעם שני הצדדים – לרבות התובע – וקביעתם של ממצאים עובדתיים. לא שוכנעתי - חרף תמיהות שניתן היה להעלות כתוצאה מדברי הנתבע בחקירתו הנגדית והמסמכים שהוצגו במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע (לרבות תצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו), מהם ניתן בהחלט להעלות תהייה באשר לשאלה האם אמנם לא היו מודעים הנתבעים לאפשרות שבסופו של יום יפסוק בית המשפט, כאפשרות ראילית של ממש, סעד של ביטול והשבה (אשר יחייבו, אליבא דהתובע, תשלום שכר טרחה בשיעור שתבע) - כי עסקינן בהגנת בדים של ממש. גם אם לכאורה, ניתן להסיק מהסכם שכר הטרחה כמו גם מכלל האסמכתאות שצורפו במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, פרשנות התומכת בעמדתו החוזית של התובע, הרי שבשלב שבו נבחנת גרסת ההגנה ב"מבט על", כבר נפסק לא פעם, כי גם טענה בעל פה של נתבע כנגד מסמך בכתב, מחייבת מתן רשות להתגונן (השוו: ע"א 248/89 החברה הכלכלית למוסיקה נ' WARNER HOME VIDEO פ"ס מו (2) 273).

זאת ועוד: גם לו ניתן היה להסיק, כי גרסתם של הנתבעים תלויה על בלימה במיוחד נוכח מלוא הראיות לכאורה שהוצגו בכל הקשור עם ההליכים שנוהלו בקשר עם התביעה (ובמקרה כזה ניתן היה לשקול חיוב בהפקדה של ערובה), הרי שהעובדה שכספי התביעה מעוכבים בחלקם הארי אצל התובע מאיינת את הצורך בהפקדת ערובה שכזו. כפועל יוצא, הלכה למעשה, בהתחשב בחשיבות שנודעת לזכות הגישה לערכאות במיוחד בערכאה הדיונית, לא ראיתי כל עילה למנוע מהנתבעים את יומם בבית המשפט.

מטעמים אלה, אף איני רואה להידרש לעת הזו לטענות נוספות של הנתבעים בדבר קיזוז בסכומים שלא נקצבו דיים, כמו גם שעה שלא ראיתי שתיגרם לתובע הכבדה בלתי סבירה על ניהול ההליך כתוצאה מבירור התובענה על יסוד התצהיר שתמך בבקשה [לעניין זה השוו: ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות (15.6.09 ; פורסם במאגרים המשפטיים)].

היוצא מכלל האמור לעיל הוא כי דין בקשת הרשות להתגונן להתקבל, וכך אני מורה.

התצהיר ישמש ככתב הגנה.

הוצאות ההליכים שלפני, בסך כולל של 1,500 ₪, תיפסקנה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

תואיל המזכירות להמציא החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ב, 10 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: