שגיב נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להישפט.

2.המבקשת מציינת כי לא היא נהגה ברכב במהירות העולה על המותר אלא אימה.

המדובר בדו"ח משנת 2005. המבקשת שילמה את הקנס עבור הדו"ח.

3.המבקשת מציינת כי פנתה למדור פניות נהגים בבקשה להסב את הדו"ח, אך הדבר לא בוצע.

המבקשת אינה מצרפת אסמכתא לכך שפנתה בכתב למדור פניות נהגים.

4.התביעה מתנגדת לבקשה. מציינת כי הדו"ח שולם.

אכן, הדו"ח שולם, ויש לראות במבקשת כמי שהודתה בביצוע העבירה.

5.כמו-כן, המבקשת פנתה לבית המשפט באיחור רב - שבע שנים לאחר מועד ביצוע העבירה, וזאת בשל פסילה לה היא צפויה במשרד הרישוי.

6.בית המשפט ביקש כי אימה של המבקשת תתייצב בפני בית המשפט.

ב"כ המבקשת הודיעה לבית המשפט כי מדובר באישה מבוגרת הנמצאת בבית אבות, ולכן אין באפשרותה להגיע לבית המשפט.

7.לבית המשפט לא הייתה האפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי ממי שלכאורה נהגה ברכב ביום ביצוע העבירה.

לתביעה לא הייתה אפשרות לחקור את העדה בחקירה נגדית.

8.אשר על כן, לאור חלוף הזמן, לאור תשלום הקנס והעדר הופעה של מי שנהגה לכאורה ברכב ביום ביצוע העבירה, איני נעתרת לבקשה להארכת מועד להישפט.

ניתנה היום, כ"ב סיון תשע"ב, 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: